קולאז' אנושי מרגש - עג'מי - ביקורת טלוויזיה
שלח לחבר הוסף תגובה שתף מאת: שחר עמית
"עג'מי" הינו תוצאה של הזרם הניאו-ריאליסטי שהתפתח באיטליה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. כפי שעשו דה סיקה ופליני בארץ המגף ומאז עשרות בימאים שהושפעו כשלאחרונה אפשר למנות למשל את פרננדו מיירלס הברזילאי ב"עיר האלוהים" כך עושים הבמאים ירון שני וסכנדר קובטי שיוצרים את הגירסה הישראלית. הסרט יוקרן ב- yes movies (yes1) וב-yesHD2 ביום חמישי הקרוב, ה- 10 בפברואר בשעה 22.00
הסרט, שגם היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב של השנה, מציג מספר סיפורים המתרחשים בשכונת עג'מי ביפו. כמו כל הסרטים בזרם זה, מובאים לנו סיפורים על אנשים פשוטים, קשי יום, עימם יכול הצופה להזדהות בקלות.המגוון העלילתי מאפשר לשני וקובטי לעסוק במספר נושאים בסיסיים ומרכזיים בחיים; אהבה אסורה, כסף, אובדן, חמלה ונקמה.
[*]
לאורך הסרט, מוצאות את עצמן הדמויות הראשיות, חסרות אונים אולם עם זאת בעלות אחריות על אחרים. לכן במציאות קשה זו אסור להן להישבר. כגון, נער ערבי המתפלח אל שטחי ישראל בכדי לממן ניתוח של אמו, או אדם צעיר שנופלת עליו נטל אחריות המשפחה שצריכה לשלם על טעות דודו.
הסרט מגולל את סיפורן של דמויות הנאבקות כלכלית וקורא תיגר על המוסר ומעלה את השאלה; האם הן יצטרפו אל מעגל הפשע שנראה כהבטחה לפתרון כלכלי מהיר, או ישמרו על אמונותיהן. הצבתן של אותן דמויות, אשר רוצות לשמור על ערכיהן, בפרשת הדרכים הבלתי אפשרית הזו והחלטתן משמשת כראי לחברה המודרנית הניצבת באותה נקודה.
[*]
הסרט מבקר את המציאות הבלתי אפשרית הקיימת ממש מתחת לאפנו, בעג'מי שביפו. מקום בו החוק נלקח לידיים והמשטרה מנסה להיאבק בקרב אבוד. הרחובות המעורבים ביהודים וערבים מלאי שנאה ואלימות.
לא פעם אנו רואים היתקלויות בין יהודים וערבים, בין אם זה ריב בין שכנים או חיכוך בין המשטרה הישראלית לאזרחים ערביים. המסר הוא ברור. עם זאת, העובדה כי הסרט הוא שיתוף פעולה של יוצר יהודי (ירון שני) וערבי (סכנדר קובטי) מעוררת ניצוץ של תקווה.
[*]
הסרט המדבר על חיי היום - יום הקשים לא פוסח על הציבור היהודי ונוגע בנקודה רגישה ביותר שבחברה הישראלית דרך סיפור ההתמודדות של משפחה יהודית עם היאלמות מסתורית של הבן צעיר בזמן שירותו בצה"ל.
יש לציין לטובה כי שני וקובטי שמרו על עידון ובחרו לא להתלהם באופן בוטה. בסרט בעל מטען רגשי כבד כמו זה, יכולים הבמאים להגרר לבימוי גרנדיוזי וצעקני. השמירה על אש קטנה לא רק נתנה תחושת ריאליזם מוצקה, כאילו אנו באמת באמצע החיים בעג'מי, אלא גם אפשרה העברת המסר בדרך מחוכמת בה למעשה הם מעמתים אותנו עם מציאות.
[*]
בדומה לסרטיהם של דה סיקה או ויסקונטי בחרו צמד הבמאים לא לעבוד עם שחקנים מקצועיים אלא ללהק אנשים פשוטים, שחלקם באמת גרים בשכונת עג'מי, ללא כל ניסיון במשחק. שני וקובטי העבירו לקאסט החובבני סדנאות משחק במשך עשרה חודשים וללא ספק התוצאה היא מרשימה ביותר.
הקולאז' האנושי המרגש אליו אנו נחשפים בסרט, בשילוב עם הדיאלוג המרתק, המשחק המשכנע, הצילום הפנומנאלי של בועז יהונתן יעקב והבימוי הבוגר יוצרים חוויה קולנועית מספקת וייחודית שאנו רואים אחת לשנים רבות בישראל.
הסרט יוקרן ב- yes movies (yes1) וב-yesHD2 ביום חמישי הקרוב, ה- 10 בפברואר בשעה 22.00
תגובותהוסף תגובה
6סרט שמנסה יותר מדיי להצדיק פושעים ומציג את חוקי המדינה כבדיחה. כשהשוטר יורה בילד- לא אמין לחלוטין! למרות שכל פושע מיפו הוא בן אדם, עדיין- רצח יהודים זה רע. אורית (31) | 14/08/2011 13:23:48
5מתן, לכל אחד דעה משלו רק חבל שאתה לא יודע לבטא את עצמך. סימני פיסוק היו עוזרים מאוד להבין מה אתה רוצה. גם אני לא ממש אהבתי את הסרט, אבל כל אחד והטעם שלו. לא סתם זה היה מועמד לאוסקר. משה (23) | 20/02/2011 19:52:34
4 זה סרט משעמם ברמות מנסה לרגש אך לא מצליח
כל פעם הדמויות בבעיה ומנסים לצאת ממנה ולא מצליחים מנסים ולא מצליחים
אי אפשר ככה סרט צריך להיות עם קצת שינויים בעלילה
העלילה מנסה להתחכם ככה רק חבל שלא מצליחה
זה דוקא לא בגלל השחקנים ההפך השחקנים למרות שהם לא מוכרים מנסים כן לרגש אותנו אבל מה לעשות אם הבמאי והתסריטאי מנסים ולא מצליחים ברור שהדמויות לא
בקיצור עג'מי זה סרט משעמם שמנסה ככה קצת לגעת בנו ... מתן (24) | 10/02/2011 21:36:33
3ביקורת מצוינת. הצגת את הסרט באופן מוצלח דוד (19) | 08/02/2011 22:39:44
2מחשבה מצויינת בהשוואה של עג'מי לניאו ראליזם האטלקי
כותב הכתבה כשרון עולה בתחום נהנתי מאד לקרוא עלה והצלח איתי (20) | 08/02/2011 18:33:02
1ביקורת מעניינת שנותנת פן חדש אשר גורם לקורא לרצות לראות את הסרט שוב ולהתייחס לנקודות האלו, like עידו (23) | 08/02/2011 17:44:34
חיפוש בארכיון 2024
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)