אריק: ביקורת סדרה

"אריק", הדרמה החדשה של נטפליקס, היא סדרה לא שגרתית. מצד אחד, היא מספרת סיפור אפל על היעלמות ילד בניו יורק בשנת 1985, שחושף את הצדדים הקשים של החיים בעיר הגדולה. דרמה תקופתית שמציפה נושאים חברתיים כמו שחיתות עירונית, דרי הרחוב, מגפת האיידס והיחס לקהילה הגאה. מצד שני, יש לה גם צד פנטסטי, המתבטא בבובת הענק שעל שמה נקראת הסדרה, שמלווה את היוצר המעורער שלה. המימד הלא ריאליסטי הזה מוסיף נופך אגדתי לסדרה, שחותר תחת המעטה הריאליסטי שלה.

הסדרה מצליחה לשחק על הטווח הזה שבין הריאליזם התקופתי המוקפד לפנטזיה ולספק מסע בניו יורק שהוא גם צלילה, מטאפורית וממשית, לגיהינום ובחזרה. יוצרת הסדרה היא המחזאית והתסריטאית הוולשית אבי (אביגיל) מורגן שכתבה את התסריט לסרט "גברת הברזל" על מרגרט תאצ'ר. כאן היא מביאה סיפור אמריקאי מאוד, אך הרקע התיאטרלי ממנו באה ניכר בעיסוק שלה ביוצרים, יצירה ואמנות ככוח משנה חיים.

סיפור המסגרת עוסק ביחסים הטעונים במשפחתו של וינסנט (בנדיקט קמברבאץ', "שרלוק", שמצטיין כתמיד בגילום דמויות על הקצה), יוצר תכנית ילדים מצליחה סטייל "רחוב סומסום", אשתו, קסנדרה (גבי הופמן, "טרנספרנט") ובנם היחיד, אדגר (איאן האו, בתפקידו הטלוויזיוני הראשון), ילד רגיש וצייר מוכשר. אדגר יוצר את דמותו המפלצתית של "אריק" כשיקוף של אביו הלא יציב, הזועם והשתיין. היעלמותו של הילד בדרך לבית הספר מתניעה את עלילת הסדרה, אך למעשה היא דרך לחשוף את רשת הקשרים בתוך העיר, שבה לכל הדמויות יש סודות, וכולם מנסים למצוא את דרכם במבוך העירוני, ואולי אפילו להגיע לגאולה מתוך המצב הקשה ביותר.

אריק, הבובה הענקית שרק הגיבור רואה, מזכירה לנו חברים דמיוניים בסרטים וסדרות לרוב. כפי שמסבירה אחת הדמויות בסדרה: בובות יכולות לומר מה שאנחנו לא יכולים. הבובה היא ייצוג של התת-מודע, היא הקול הפנימי,שאומר אמיתות לא נעימות. ה"מפלצת" מעוצבת כבובה די חביבה, ואף משעשעת לעיתים בבוטות חסרת הגבולות שלה. היא הילד הפנימי שאין לו גבולות. משפט נוסף שמרכזי בסדרה הוא "המפלצת האמיתית אינה מתחת למיטה, היא בתוכנו". וינסנט הוא חסר גבולות, ציני, אלים ופגוע מאוד. יחסיו הבעייתיים עם בנו הם חזרה על מערכת היחסים הפגומה שלו עם אביו (ג'ון דומן, "הסמויה"), איש עסקים עשיר וקר רוח, שרואה בבנו בעיה ומעולם לא הכיר בכישרון הגדול שלו. "אריק" מתעדת את ההתמודדות של וינסנט עם אותה "מפלצת שבפנים". שמו אולי מרמז על עוד אמן מיוסר ומשוגע, וינסנט ואן גוך.

יחסי שחורים-לבנים גם הם במוקד הסדרה, שבה היעלמות של נער שחור אינה זוכה לאותה תשומת לב כמו היעלמותו של ילד לבן ממשפחה בעלת כוח בקהילה. המשטרה נגועה בגזענות ובשחיתות, אך דמות השוטר השחור מייקי (מקינלי בלצ'ר, "אוזרק", בהופעה מרגשת במיוחד) הוא יוצא הדופן. גם לו יש חיים סודיים, אך הוא המצפן המוסרי של הסדרה ואחד ממקורות התקווה לשינוי.

הסדרה קושרת בין הנושא של בית ומשפחה לבעיית חסרי הבית בניו יורק. הניסיון "לנקות" את הרחובות מחסרי הבית מוצג כאן במלוא אכזריותו, כמו גם החיים מתחת לאדמה של ההומלסים שהם גיהינום. אך בתוך הגיהינום הזה יש גם אנשים טובים, המנסים להקל על מצבם של מי שגורלם לא שפר עליהם. "אריק" מדגישה את הצורך בזעם על המצב כדי שאפשר יהיה להגיע לשינוי המיוחל. היא מתרחשת בעיצומה של מגפת האיידס וגם הנושא הזה מופיע כאן, בסצנות מרגשות במיוחד. גם החיים ב"ארון", על כל המחירים הכרוכים בהם, מופיעים בסדרה בדרכים שונות.

המוטו של סדרת הילדים שיוצר וינסנט הוא: "תהיה טוב. תהיה אדיב. תהיה אמיץ. תהיה שונה". זהו גם המסר של "אריק". היא מראה כיצד היחסים בין אב לבנו יכולים להיות כוח הורס, אך גם כוח בונה ומעצים. במרכזה יש אמונה ביכולת להשתנות, להפוך לטוב, אדיב ואמיץ, מבלי לוותר על השונות שהופכת אותנו לאנושיים. בים של סדרות שנראות כמו שכפולים גנריים, "אריק" מתבלטת כיצירה שכולה לב, כזו החוגגת את היצירתיות, אך מודעת היטב גם למימדים ההרסניים שלה. בסופה, היא משאירה את צופיה עם תקווה ואמונה בתיקון עולם.

הסדרה "אריק" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן