בעוד כמה שנים אעביר את המושכות: ראיון עם רנן שור

הנוכחות של בית הספר לקולנוע הירושלמי סם שפיגל בפסטיבל הקולנוע בברלין לאורך העשורים האחרונים היא יוצאת דופן בקנה מידה עולמי. השנה ערך הפסטיבל מחווה לבית הספר לציון 30 שנה להקמתו ולהישגיו האמנותיים. תחת הכותרת "Scarred Generation" הוקרנו 6 ממיטב סרטי בית הספר. זו הפעם השנייה שהפסטיבל מוקיר את בית הספר הירושלמי. לראשונה נערכה מחווה לבית ספר ב-2004, לציון 15 שנה להקמתו.

וזה לא הכל, במסגרת הפנורמה היוקרתית של הפסטיבל הוקרנו שני סרטים נוספים מבית היוצר של סם שפיגל: הסרט העלילתי "היום שאחרי לכתי", של הבמאי נמרוד אלדר שזכה בפרס קרן פיצ'ר ראשון לבוגרי סם שפיגל ו-" "Photograph הסרט ההודי של ריטש באטרה, שפותח בחממת סם שפיגל 2014. וכמובן, סרטו של בוגר בית הספר נדב לפיד (שהוא גם מורה בביה"ס) "מילים נרדפות" הוקרן במסגרת התחרות הרשמית וזכה לראשונה בהיסטוריה לסרט ישראלי בפרס הגדול של דב הזהב. כדי לבדוק את מהות שיתוף הפעולה ההדוק ואת תכניותיו לעתיד נפגשתי בברלין לשיחה עם מנהל ומייסד בית הספר, רנן שור.

[*]

("עייפתי מענייני ציבור", רנן שור. מתוך מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי. צילום: עינב גיאת גוטמן)

מה לדעתך גורם לשיתוף הפעולה ההדוק בין בית הספר לפסטיבל ברלין. יש השפעה לכך שזה בי"ס ישראלי?

"אולי קצת. אני חשוב שהפסטיבל הזה הוא פרו ישראלי. אין ספק שלנו ולקולנוע הישראלי היה ויש מקום בפסטיבל הזה. אבל יש בתי ספר ויוצרים ישראליים נוספים, ועדיין כמות ההקרנות שנכנסו מסם שפיגל היא הגדולה ביותר מכל בית ספר בעולם. הסיבה היא שהם אוהבים את הסטורי-טלינג של סם שפיגל. הנוסחה שלנו שינתה את הקולנוע הישראלי. הלכנו במודע לקולנוע שהוא מיינסטרים במובן הטוב של המילה. קולנוע יש בו רגש, שגורם לאנשים לצחוק ולבכות. יש גבול גם לארט-האוס, גם אנשים בני תמותה רוצים לראות קולנוע ולא רק סרטי פסטיבלים. הגרמנים אוהבים פרובוקציה, מקוריות, שנינה, צחוק ורגש כי הם פחות רגשיים. אנחנו מנצחים את ביה"ס הבינלאומיים שיש להם תקציבים גבוהים יותר אבל יש לסרטים שלנו נשמה שהם אוהבים".

בפסטיבל ברלין פורסם כי חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי תחלק ליוצרי סרטים מישראל ומהעולם פרסים חדשים בסך 600,000 דולר. כמו כן מייקל ברקר, נשיא סוני קלאסיקס יגיע השנה לחממה לקבלת תואר "כוח טבע קולנועי". זהו ביקורו הראשון בישראל של ברקר, שרכש והוביל לאוסקר את הסרטים "כנפיים שבורות", "ואלס עם באשיר", "ביקור התזמורת", "הערת שוליים", "שומרי הסף", "למלא את החלל", ועוד.

מה המשמעות של שיתופי הפעולה הבינלאומיים האלו מבחינתך?

"דרכו של עולם שאין ספק שאם הוא יגיע לארץ, הקולנוע הישראלי ירוויח מזה. כל מה שאנחנו עושים בחממה מקדם לא רק את הקולנוע הישראלי, אלא בכלל את עולם הקולנוע ואת היוצרים. זה מייצר מטריה שמאפשרת קשר עם יוצרים בינלאומיים והשפה הקולנועית שאנו מלמדים משפיעה עליהם בעשייה". לשור, בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, מניות רבות בצמיחת הקולנוע הישראלי. הוא היה ממקימי קבוצת קי"ץ (קולנוע ישראלי צעיר) ליצירת גל חדש של קולנוע ישראלי, לימד באוניברסיטת ת"א וריכז את מגמת הקולנוע בבית צבי, היה מהוגי ויוזמי קרן הקולנוע הישראלי, זכה להצלחה גדולה עם סרטו הקצר "חתונה בירושלים" המתעד את חתונת ילדיהם של אורי זוהר ואריק איינשטיין וכמובן יצר את אחד מהסרטים הישראליים המשפיעים בכל הזמנים, "בלוז לחופש הגדול", על פי תסריט של דורון נשר.

השנה לראשונה אישרתם הפקת הצגה לפי "בלוז לחופש הגדול" של ביה"ס לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים. מה גרם לכך?

"קיבלנו כל הזמן הצעות מתיאטראות גדולים יותר. התחושה שלנו הייתה שזה סרט שרוצים לשמור עליו, לא למסחר אותו. הציעו לנו גם לכתוב סדרת טלוויזיה, אבל זה היה נראה לנו קצת מאולץ. ההצעה הזו הייתה מאנשים צעירים ובשיחות ראשונות שערכנו עם הבמאי תום ווליניץ הסתבר שהראייה שלו היא עכשווית ורלוונטית. הוא לא ניסה למסחר את זה דרך שירים, אלא לקחת את המחזה לצד הפוליטי הרלוונטי. זה היה מאוד מרגש. ראיתי אנשים בני 17 שלא ראו את הסרט ואיך זה עובד עליהם ונוגע בהם".

סרטו השני של שור, "הבודדים", היה לעומת זאת לכישלון מסחרי. למרות שהיה מועמד ל-11 פרסי אופיר וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר לסשה אגרונוב, רק אלפי צופים הגיעו לבתי הקולנוע לצפות בסרט המתאר את השתלטותם של שני חיילים בודדים מחטיבת גולני על אגף הבודדים בכלא 6.

עד כמה היית מאוכזב מהכישלון המסחרי?

"זה מאוד תסכל אותי. הסרט לא הצליח בכלל בקהל. לקחתי את זה קשה כי אני אוהב קהל וחושב שסרט צריך להגיע אליו. גם לפסטיבל ברלין הוא לא התקבל, אבל הוא כן זכה להערכה מצד האקדמיה ולאחר מכן הוא הגיע לקהל דרך הורדות פיראטיות שם היה פופולרי".

יש לך רצון לביים פעם נוספת?

"בוא נגיד שעוד שנתיים-שלוש אני אהיה בדרכי לעשות סרט או סדרה. הכי ברור לי שאני אעשה במה שלא מותנה בהנחתות מלמעלה מאף אחד. בנוסף כתבתי לאורך השנים סיפורים קצרים אוטוביוגרפיים בקונספט מיוחד שבהם אני גיבור המשנה בכל סיפור ואני רוצה להוציא אותם".

שור נבחר ב-1989 בגיל 37 בלבד להקים את בית הספר לקולנוע בירושלים. מאז ועד היום, 30 שנה אחרי, מנהל שור את בית הספר סם שפיגל ביד רמה והצעיד אותו למאות זכיות בפרסים בינלאומיים, מחוות במוסדות בינ"ל נחשבים לבוגריו ובשנתיים האחרונות הוא נבחר במשאל כתבי "הוליווד ריפורטר" כאחד מ-15 בתי הספר הטובים בעולם הקולנוע מחוץ לארה"ב. לצד זאת ספג שור ביקורות על ניהול אבסולוטי של המוסד, דומיננטיות יתר ומזג חם.

במובנים מסוימים בית הספר הוא אתה.

"נכון, אני מנהל בי"ס יחידי ששרד 30 שנה בתפקיד. לא בישראל, בעולם. ליוויתי כ-800 סרטים קצרים מרעיון ועד גמר. יש לזה יתרונות ויש לזה כמובן חסרונות. בעיקר יש לזה יתרונות, אבל תמיד יהיו מי שיגידו אחרת".

מה ההבדל ביניכם לבין אוניברסיטת תל אביב למשל?

"סם שפיגל זה לא סופר-מרקט. בתל אביב אין מערכת שנותנת מענה. תלמיד יכול לקבל תואר בלי שביים. אצלנו אנחנו מכירים כל תלמיד, ברמה שאני הולך לחתונות שלהם. המעורבות והחיבור היא שונה לחלוטין. בנוסף ירושלים, בניגוד לת"א, היא עיר לא פתיינית. כמות הברים ובתי הקפה קטנה יותר וכמות הזמן שאתה מקדיש לעבודה היא גדולה יותר. אז אתה כותב תסריט ומביים בזמן הזה".

עד שהוקמתם בירושלים מרבית הקולנוע הישראלי היה בתחומי ת"א. אתה מסכים עם הטענות של מירי רגב על אי ייצוג לפריפריה בקולנוע?

"אני חושב שכיום רוב הקולנוע הישראלי מצולם בפריפריה ושהטענה של מירי רגב היא טענת סרק פוליטית. אבל זה נכון שכשהקמתי את סם שפיגל בירושלים, זה לא היה מובן מאליו להקים אותו שם. התעשייה הייתה בתל אביב. ברגע שהוא הוקם והצליח הוקמו בתי ספר נוספים ברחבי הארץ. קידמנו קולנוע שצולם בכל מקום בישראל ולאו דווקא בת"א. במובן הזה אין ספק שאני שיניתי את זה".

יש מחשבות על היום שאחרי?

"סם שפיגל זה לא פרויקט לכל החיים. אני בן 66. זה לא עניין של פנסיה אבל אין ספק שתוך מספר שנים מצומצם אעביר את המושכות לאנשים אחרים וצעירים יותר ואעשה כמה דברים קטנים. אין ספק בדבר אחד - אחרי סם שפיגל אין לי שום עניין לנהל איזושהי קרן או מוסד ישראלי אחר. עייפתי מענייני ציבור".