היום בו לא נולדתי ביקורת סרט

די מפתיע לראות סרט זר ואנונימי כמעט לחלוטין בבתי הקולנוע בישראל שמוצפים בעיקר בסרטי "איכות" של במאים מפורסים או שחקנים מוכרים שקהל היעד שלהם הוא חובבי קולנוע אמיתיים שלא מעוניינים לצפות בסרטי אנימציה או פעולה בתלת מימד. "היום בו לא נולדתי" למען האמת יכול לעניין קהל רחב יותר מהקהל המסורתי, כי יש בו גרעין חזק של דרמה והוא מצולם מאוד אבל מאוד יפה. הצרה המרכזית היא שהוא לא באמת מרגש.הסרט הגרמני שצולם כמעט כולו בארגנטינה עם צוות שחקנים לא מפורסם ובמאי צעיר הוא דרמה קטנה, אמינה אך לא באמת מסעירה שמזכירה יותר את הסרטים שמוקרנים בדרך כלל בפסטיבלי סרטים ולא מגיעים למסכי הקולנוע בארץ ולכן זאת כבר נקודת זכות עבור המפיצים שטרחו והעיזו לשחרר אל אוויר העולם סרט מסוג שכזה בישראל. התקווה היחידה שהסרט האיכותי הבא שהם יחליטו להפיץ יהיה קצת יותר טוב. ג'סיקה שוורץ מאופקת ומרשימה כמריה, שחיינית מקצועית בת 30, היוצאת מביתה בגרמניה לתחרות שחייה בדרום אמריקה. יד המקרה מביאה אותה לעצירת ביניים בבואנוס איירס שם היא שומעת שיר ערש בספרדית שמציף אותה בזיכרונות לא ברורים. מעורערת מהחוויה, מריה לא לוקחת את טיסת ההמשך ומחליטה להישאר זמן מה בבואנוס איירס, שם היא מזהה דברים נוספים שלא הייתה אמורה לראות מימיה.מיכאל גוויסדק המגלם את אביה המזדקן לוקח מטוס ראשון לבואנוס איירס. הוא מנסה להחזיר אותה הביתה אך בעזרתו של שוטר מקומי (רפאל פרו) שגם לו יש ספקות לגבי עברו של אביו, היא יוצאת בחיפוש אחר זהותה האמיתית. הסרט זכה בפרסי הקהל והמבקרים - פסטיבל מונטריאול, ונראה שלכאורה הזכייה מוצדקת. הסרט מעלה נושאים לא קלים ודילמות מורכבות אבל התחושה המרכזית היא שהבמאי הצעיר היה מאוד מבוהל ופחד שהסרט יהיה בוטה או מרגש יתר על המידה ולכן התוצאה הסופית מאופקת מדי. איכשהו הדרמה קורעת הלב המתחוללת על המסך לא באמת מצליחה לגעת בצופה שבאולם. גם המורכבות שלה לא באמת מצליחה לעלות על פני השטח. דווקא רגעיו האחרונים של הסרט, והקונפליקט התלוי באוויר המתגלה בסוף החכם של "היום בו לא נולדתי" הם אלה זה שהופכים את היצירה הזאת למעניינת. בחירה נועזת לבמאי צעיר. חבל ששאר הסרט לא באותה רמה.