טייוואן, ה"גמד בצילו של הענק" כפי שהיא מכונה, נוסדה בסוף שנת ה-40 של המאה הקודמת כשמנהיג הלאומנים צ'נג קיי שק ברח מסין לאחר הפסדו למאו במלחמת האזרחים. סין וטייוואן אינן מכירות זו בזו (אף שהן מקיימות יחסי סחר ענפים) וגם לאור לחץ דיפלומטי סיני, כל השגרירויות בטייוואן מכונות "נציגויות".הקולנוע הטייוואני כמעט ואינו מוכר בישראל, מעבר לסרטיו של אנג לי שבתחילת דרכו עוד יצר בטייוואן יצירות מופת כ"מסיבת הנישואים" ו"אוכל, שתייה, גבר, אישה" הנפלא. שווה להזכיר יוצרים כאדוארד יאנג חוקר האורבניות הטאיוואנית, האו סיו סיין, מבשר הגל החדש של הקולנוע הטייוואני וטסאי מין לינג, אומן הקולנוע האומנותי האוונגרדי.
פרסומת
"הילדה השמאלית" הוא סרט הביכורים של שי שינג צו, בת טיפוחיו של שון בייקר במאי "אנורה". כמו סרטים רבים במזרח היא חוקרת את התנהגות האדם במרחב הציבורי הצפוף. במקרה זה - השוק הלילי ההומה של טאיפיי בירת טייוואן, שממש אפשר להריח אותו דרך נפתולי העלילה.שו-פן, אם חד הורית, שבה לטאיפיי עם שתי בנותיה לאחר היעדרות של כמה שנים. היא מתכננת לפתוח דוכן לממכר נודלס בשוק הלילי ההומה של העיר. הבת הגדולה, איי-אן, עובדת בפיצוצייה מפוקפקת, מנהלת מערכת יחסים מפוקפקת עוד יותר עם הבוס שלה ומערכת יחסים טעונה עם אמה. איי-ג'ינג בת החמש מוקסמת מן השוק הצבעוני, שהופך למגרש המשחקים שלה (היא נוהגת לגנוב מדי פעם צעצועים קטנים וזוהרים בשוק כי ידה של אמא אינה משגת).
האם שנאבקת לשרוד מאוד גאה בבנה ששבר את מעגל העוני והסתדר בחיים וממש מיואשת מבתה הבכורה שנדמה ולא מעניין אותה שום דבר. כיאה לסרט ששון בייקר מעורב בו העלילה מקושטת בהרבה עירום וניבולי פה וסצנות גרפיות שלא מיועדות לטעמו של כל אחד. הבמאית דנה במוסד המשפחה ובקדמה מול מסורת - כשהמסורת מיוצגת על ידי קרובי המשפחה המבוגרים כולל הסבא שמזהיר את הבת הקטנה שנולדה שמאלית, לא להשתמש ביד הזו כי זוהי "יד השטן".כל הסרט מתנקז לסצנה אחת מופתית של מסיבת יום הולדת ואיחוד משפחתי שחושף סוד מפיל לסתות (אם נזכרים ששון בייקר מעורב בהפקה, אז הסוד פחות מפתיע). הצבעוניות והקינטיות של הסרט מגיעה לשיאה בסצנה זו ורק בשבילה שווה לצפות בסרט. "הילדה השמאלית" הינו סרט לא שגרתי המזכיר לעתים את התזזיות שאפיינה חלק מסרטיו של וונג קאר-וואי. בסופו של דבר זהו סרט שלא דופק חשבון ובחירותיו האומנותיות מצליחות להפתיע ולהקסים.