האביב של פראג הייתה תקופה שארכה בסך הכל שמונה חודשים מינואר ועד לאוגוסט 1968, כאשר מזכיר המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה אלכסנדר דובצ'ק הנהיג רפורמות ליברליות במדינה שהייתה חלק מהגוש הקומוניסטי. הרפורמות הללו לא מצאו חן בעיני ראשי השלטון הקומוניסטי במוסקבה וב-21 באוגוסט 1968 פלשו צבא ברית המועצות לפראג, דובצ'ק הוחלף והמדינה שקעה שוב לתקופה של דיקטטורה עד לפירוק הגוש הקומוניסטי בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת.הסרט "גלים של תקווה" מספר את סיפור תחנת הרדיו "רדיו צ'כוסלובקיה", שהיא מעוז אחרון של חופש דיבור מול הקומוניזם השולט בכל. תומאש חושש שאחיו הצעיר והמהפכן, פאבל, יתקבל לעבודה ברדיו. במפתיע, תומאש הוא זה שזוכה בעבודה לצד מילאן ויינר, עיתונאי נערץ ולוחם חופש. תחת מעקב ואיומים מצד השירותים החשאיים, הם נאבקים בצנזורה, חושפים שחיתויות ומהר מאוד מוצאים עצמם בלב הסערה.
פרסומת
האביב של פראג גרר שלל תגובות תרבותיות בעולם, כמו למשל שירו של אריק איינשטיין "שיר שחלמתי על פראג". גם ספרו הנהדר של מילן קונדרה "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" (שעובד לסרט בכיכובם של דניאל דיי לואיס וג'ולייט בינוש) עוסק בתקופה זו. אולם בניגוד לקונדרה המתעניין בנפשם המסויטת של גיבוריו, את במאי "גלים של תקווה" מעניין יותר מכל הרדיו כסמל לניסיון לקיים חופש במקום שבו הצנזורה יותר ויותר כופה עליך להתיישר עם דעת השלטון עד לרגע שבו נעלם חופש הביטוי. כאשר מעל אנשי התקשורת מרחף הפחד שמי שיסרב להתיישר עם השלטון עלול להיעלם.במאי הסרט ייז׳י מאדל החל לגלות עניין באנשי הרדיו כשהחל ללמוד תקשורת ב-2009. הוא הקריא ברדיו פרק קצר שהוקדש לאנשי החדשות הבין-לאומיות ברדיו הצ'כוסלובקי. מאדל הוקסם מדמותו של מילן ויינר, מהמנהיגות שלו ומהדרך שבה הוא וחבריו שינו את כללי העיתונות. כשהבין מאדל שהקהל הרחב כלל לא מכיר את הסיפור, הוא המשיך לחקור ונפגש עם האנשים שעבדו בחדר החדשות באותה עת. מאדל סיפר בראיונות כי הסיפורים שלהם סייעו לו להבין ולכתוב את התסריט ולהתעמק בהקשרים ההיסטוריים.
השחזור התקופתי בסרט מדהים ומאוד משכנע. אף שמדובר בסיפור שידוע איך הוא יסתיים, עדיין מצאתי את עצמי עוקב בנשימה עצורה אחרי אנשי הרדיו ומאבקם הלא מתפשר למען חופש הביטוי. מה שהופך את הסרט לאקטואלי וחשוב גם לתושבי מדינת ישראל לקראת הבחירות הקרובות בעקבות הניסיונות של הממשלה למנוע מעיתונאים לחשוף את האמת על פעולותיה ועל העומד בראשה."גלים של תקווה" משלב בתוכו בחוכמה קטעי ארכיון והנו מסמך קולנועי חשוב על חופש וזכויות יסוד מול מגבלות ושלטון סמכותני. במיוחד חשוב שבמדינתנו יצפו בסרט כמה שיותר אנשים ויחשבו לעצמם על הרלוונטיות שלו בימים טרופים אלו.