מחדלים במשטרת לוס אנג'לס לא חסר, בייחוד באזור רמפארט שם קבלת שוחד, ניצול כוח לרעה ואיום הם שם המשחק, לפחות עד שמחליטים לעשות ממך דוגמא. דייב בראון, שוטר ותיק בעל מבטא דרומי קלאסי וסקס אפיל של אופנוען, נאבק במערכת הפיקוח המשטרתית בסרט מלא בשלדים היוצאים מהארונות ומלווים בדרמות לא קטנות.החל מסצנת הפתיחה עם רצף של תקריבים וג'אמפ-קאטים, דייב בראון (וודי הרלסון) נמצא תחת העין הבודקת של הבמאי אורן מוברמן והצופה. ב1999 לאחר שנים רבות בהן לקח את החוק לידיים, וכמו שוטרים רבים בלוס אנג'לס ניצל אותו לטובתו האישית, נקלע דייב לצרות לאחר שהוא נתפס במצלמה מכה בחוזקה אזרח. מכאן העלילה רק מתעבה והצרות של "סם אונס דייב" (כינוי לו הוא זכה לאחר שהרג ללא ביסוס חשוד בשימוש בסם אונס) גוברות וגוברות. גרוש פעמיים מזוג אחיות ובת מכל אחת, מאוים בפרישה כפויה ואף גרוע מזה ונרדף על ידי העבר, נכפה על דייב, העומד עם הגב לקיר, מסע של גילוי עצמי סדרך לגאולה.
פרסומת
הבמאי אורן מוברמן חבר עם הסופר ג'יימס אלרוי ויצרו למעשה דמות המורכבת מכלל הדמויות בספרו המצליח ביותר של אלרוי, "סודות אל.איי" (אשר גם זכה לעיבוד קולנועי). בדייב ניתן למצוא שחיתות, נהנתנות, גזענות ויושרה. בידיים חובבניות הסרט היה נגמר בביקורת כנגד מערך המשטרה המושחת באמריקה בלבד, אולם מוברמן ואלרוי, מוסיפים לדייב עומק וזורקים אותו אל תוך סערה הן בחייו האישיים והן בחייו המקצועיים. סערה אשר מאיימת לקחת לו את כל הדברים עליהם הוא גונן בדרכיו המפוקפקות. אנו רואים את דייב בעל עומק ורגשות, דעות קדומות, השקפת עולם, פטיש מיני ובמיוחד קונפליקט פנימי ממנו הוא לא יכול יותר להסתתר.כבר בסרטו הראשון, "השליח", מוכיח מוברמן כי יכולתו בתור במאי מתמקדת במסע האישי של הדמות, מסע בו הוא מקלף את כל השכבות עד לריקבון הבסיסי שבאדם. בעזרתו של הצלם המוכשר בובי בוקובסקי המשתמש בהילה המדברית, חוקר מוברמן את דייב המתגונן בצורה טובה יותר מזו של כל דמות אחרת. לאורך הסרט מטיח מוברמן בפני דייב האשמות קשות ומוביל אותו לנקודת שבירה בחוכמה ובהדרגה. הוא מוביל אותנו לאורך הנרטיב עם דייב השוטר השולט ברחובות אל "דייב סם אונס" הנרדף בצורה כזו שלא משנה כמה דברים נוראים הוא עשה, אי אפשר שלא לגלות אמפתיה כלפיו. דייב הוא אולי הדמות האנושית ביותר בקולנוע השנה.
וודי הרלסון נותן את אחת ההופעות הטובות בקריירה שלו. השחקן בעל האופי המחוספס והמבטא הדרומי מצליח להיכנס אל נעליו של דייב ולהבין את כל הרבדים האישיותיים הטובים והרעים של הדמות. הברמן הנצחי מהסדרה המיתולוגית "חופשי על הבר" מוכיח את עצמו שוב כשחקן איכותי בהופעה סוחפת ומשכנעת."רמפארט", בניגוד ל"סודות אל.איי", הוא סרט חסר אלגנטיות שבעזרת משחק סוחף ובימוי לא מתפשר מצליח לא רק להדגיש את המימד הרגשי של הדמות במסע אלא גם מעורר דילמה בנושא המוסר המשטרתי, אותה על הצופה לפתור; הרי אמנם דייב ביצע פשעים רבים, אך לטענתו החוזרת, הוא מעולם לא הרג איש טוב. למרות שלא מדובר בסרט העשוי בצורה שהאקדמיה אוהבת לגמול, הוא בהחלט יישאר בזיכרונכם זמן רב כאחד הסרטים המוצלחים של השנה.
השאלה היא לא אם הסרט גרוע או לא.
הבעיה שהסרט הוצג כסרט אקשיין, כאשר בעצם הוא דרמה.
זה גרם לכך שהקהל "הלא נכון" ישב באולם.
ברור שמי שמחפש אקשיין, לא קיבל מה שביקש (למרות שיש הרבה סצנות של ירי וכד').
מעבר לכך, אין קשר בין תקציר הסרט (באתרים) לבין המתרחש בפועל. לדוגמא: כתוב שלאחר שצולם מכה בחור, הוא נזרק מהמשטרה. זה לא נכון. הוא ממשיך לשרת, באותו תפקיד. כתוב על קנוניה של "רוצחי שוטרים" - לא היה ולא נברא. כתוב על "ירידה לעולם התחתון" - לא היה ולא נברא (מלבד סצינה הזויה במועדון).
אם נסכם, זוהי דרמה "מיוחדת" (מילה פוליטיקלי קורקט), בלי התחלה ובלי סוף, עם משחק מצויין של הדמות הראשית ושל כמעט כל דמויות המשנה.
אה כן, עוד משהו: הרבה זיונים.
עכשיו תחליטו אם ללכת (אני יצאתי מאוכזב מאוד)
"עמוק ומרגש"
רמפארט (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות