את הבמאי שון אליס הכרתי כמעט לפני עשרים שנה כשראיינתי אותו לאתר על סרטו "קאשבק". אליס הגיע להקרנת סרטו בתל אביב במסגרת פסטיבל הקולנוע הבריטי בישראל (שכבר בוטל מאז) ."קאשבק" הוא סרט פסיכולוגי סוריאליסטי שבגרסתו הקצרה היה מועמד לאוסקר לסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר וזכה בפסטיבלים רבים ברחבי העולם. מאז אליס ביים עוד סרט במזרח הרחוק ועוד סרטי אימה והמשיך גם לעסוק בצילום ובבימוי קליפים ולא הותיר רושם מיוחד בעולם הקולנוע. "עד הקצה" הוא סרטו הלפני האחרון של אליס שהוקרן בפסטיבל טורונטו כבר לפני שנה ובעיניי הוא הפתעה מאוד נעימה. על פניו מדובר על עוד סרט אגרוף אבל בעצם יש כאן הכל חוץ מסרט ספורט.אורלנדו בלום (שדי מחפש את עצמו מאז ימי הזוהר של "שר הטבעות" ו"שודדי הקריביים") הוא מתאגרף אירי חסר שם שבקרב המכריע על תואר האליפות נוחל הפסד ממש בסוף (מסיבות שעוד יובהרו בהמשך) וכעת מנהל מכון אגרוף עם זוגתו הנאה קייטלין אותה מגלמת קטרינה באלף ("בלפאסט"). כשאחד מהמתמודדים על קרב אליפות בלאס וגאס פורש ברגע האחרון מחליט המתאגרף הוותיק כי זו ההזדמנות האחרונה שלו לנצח ולהביא את התואר המיוחל. היותו של המתאגרף חסר שם אינה מקרית. כמו שאיסטווד גילם את האיש ללא שם במערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה והיה ההתגלמות האולטימטיבית של האקדוחן וכמו שמרילין מונרו כונתה" מותק" ב"חמים וטעים" וייצגה את המיניות האולטימטיבית, כך גם אורלנדו בלום הוא המתאגרף האולטימטיבי- מיוסר, פגוע וכזה שלמד לחבק את הכאב הכרוך במקצוע שלו.
פרסומת
אבל לפני שתושמע ברקע נעימת הנושא של "רוקי" צריך המתאגרף ללא השם לרדת במשקלו, והרבה, אם הוא רוצה להיות כשיר להתמודד בקרב. כשכל הניסיונות לירידה דרסטית במשקל נכשלים (גם בעקבות שדי העבר שרודפים את המתאגרף הסובל מבולימיה) מגייסים לעזרה מומחה אגרוף חלקלק בשם בוז (ג'ון טורטורו שלא מסוגל לעשות תפקיד רע) ואז הסרט מקבל תפנית והופך לסרט שבו אליס מציג את המומחיות שלו כבמאי -יצירה סוריאליסטית צבעונית שמתעניינת בנפש הגיבור ובשום דבר מעבר לכך.מסתבר שאמו של הגיבור הייתה נערה עובדת באירלנד בזמן ילדותו ושילמה על כך ביוקר וכתוצאה מכך בנה סובל מסיוטים וגם מרגשות אשם. המאמן החדש נכנס לנשמתו של המתאגרף ומנסה לטהר אותו מכל מחשבה רעה, גם אם הוא עובר על החוק עם חומרים אסורים בדרך. תהליך ההרזיה שלו שנחשף בסרט הוא הוא מרתק ומעניין.
סופו של הסרט קיצוני ומפתיע וממשיך את האפלה ששורה על הסרט בכלל ועל הגיבור בפרט. בסופו של דבר זהו אחד מסרטי האגרוף שהכי רחוקים מאגרוף שראיתי בשנים האחרונות ואני ממליץ בהחלט לצפות בו.