ג'קי ברונו הוא חובב בישול שאת כל השכלתו קיבל משינון מתכוניו של המאסטר שף אלכסנדר לאגארד. הריון של חברתו וההכרח התסריטאי ביצירת עולמו הצנוע של ג'קי מובילים אותו לעבוד כצבעי בבית אבות, שם דווקא הוא מתגלה כסינדרלה קולינרית כאשר הוא תופס פיקוד על צוות המטבח.את תפקיד האביר על הסוס הלבן תופס ז'אן רנו בתור השף המעוטר לאגארד, אשר נמצא במאבק הישרדות ורואה בג'קי חסר הניסיון כמקור להשראה ודי במהרה, כמובן, גם כחבר. הברומאנס מתפתח והשניים נעמדים יחדיו מול העולם הקולנרי המתחדש, הבוס שמחפש דרכים שונות כדי להפיל את לאגארד ואפילו בעיות אהבה.
פרסומת
ההומור בסרט מנסה להמשיך את המסורת המפוארת של לואי דה פינס ואנדרה בורביל המתבסס על מחוות פיזיות של דמויות מוקצנות, פריבילגיה השמורה באופן כמעט אקסקלוסיבי לקולנוע הצרפתי. נכון, אתם לא תצחקו כפי שהייתם צוחקים מסרטם של אחד מהגאונים המוזכרים אבל בכל זאת מיכאל יון וז'אן רנו מצליחים לספק אתנחתות קומיות דרך הניגודיות שבדמויות. הבעיה היא שאותן דמויות הן שטחיות למדי ובשלב מסוים הבדיחות מתחילות לחזור על עצמן ולאבד במהרה את הקסם.התסריט של דניאל כהן, אשר גם ביים את הסרט, הוא לא גדול וגם לא שונה כלל מקומדיות אחרות מסוג זה שיצאו בשנים האחרונות. לסיפור הסינדרלה הקלאסי הוא ניסה להוסיף עומק ע"י יצירת עלילות משנה. לג'קי יש בעיות ביחסים עם בת זוגתו, ומנגד מערכת היחסים של לאגארד עם ביתו מתמוססת מתחת לאפו. חבל שאותן עלילות משנה נותרות לא מפותחות ובמקום ליצור ממד נוסף של רגש והזדמנות לבדיחות חדשות, הן גורמות לשעמום ותחושה של קיטש כפוי. כמו כן, השימוש הנרחב בהן ביצירת הסוף השמח של הסרט מוריד מערכן של הסצנות הכן מפותחות ורק מוסיף לתחושת חוסר התכנון העלילתי.
ללא ספק ההצלחה המרכזית של הסרט היא בליהוק של צמד השחקנים הראשי, מיכאל יון וז'אן רנו. יון מגלם את דמותו האימפולסיבית של ג'קי כשמולו עומד רנו הותיק במשחק מאופק ואמין יותר. הדמויות, וכן הופעתם של השחקנים, מנוגדות זו לזו אך בכל זאת משתלבות היטב, מעין יין-יאנג של קומדיות. אליהם גם מצטרפים שחקני חיזוק נוספים כגון סנטיאגו סגורה ("התשוקה שבפנים") בתור שף מולקולרי מספרד שנראה יותר כמו קריקטורה בדמותו של סלבדור דאלי."השף" הוא סרט שיכול להשביע את הרעב לקומדיה פשוטה ולא אמריקאית. אולם, אל תצפו ליפול על הרצפה מרוב צחוק או להיות מרותקים למסך מעלילה שלא ראיתם כבר עשרות פעמים בעבר. ההפצה העולמית המצומצמת אינה מפתיע ונובעת אולי מהסיבה שהסרט פשוט לא מיוחד כלל.
הסרט השף קטן חמוד שנון ...מצחיק.. עושה מעין סטנד אפ קומדי ויזואלי אומנם..על נושא הבישול המולקולרי נושא הנדסת המזון ונושא החיכוחים הבלתי פוסקים בעולם המטבח והשפים..
מראה כדוגמה איך הופך בישול אווז לקוביית ג'לי שקופה מבהיקה צהבהבת בגודל סנטימטר מרובע כשזה האייקון האמור מוגש על צלחת כרמז למה שהיה תחילה במקור..
הסרט לא משאיר איזו צלקת מדממת במוח שמכריחה לחשוב על הסרט עוד יום או יומיים . אחריו נמשיך להסתקרן ולחפש מסעדה אחרת או סרט אחר לדסקס עליו.... .
