יחסים פתוחים ביקורת סרט

קומדיה רומנטית היא ז'אנר כה אהוב וחבוט בו זמנית, שקשה לזכור מה התפיסה הציבורית כלפיה בימינו אנו. אחרי שנולדה מחדש עם "הרומן שלי עם אנני" בשלהי שנות ה-70 והייתה למלכת הוליווד במהלך שנות ה-90 וה-2000, את מרבית שנות ה-2010 בילתה בארכיון, כבר נחשבה ל"לא פופולרית" ופינתה את מקומה לסרטי גיבורי על ושוברי קופות אימתניים.בשנים האחרונות, הקומדיה הרומנטית עוברת תחייה כלשהי. יש את הסרטים שמחזירים עטרה ליושנה ולא מפחדים ליצור סרט ז'אנר קלאסי, כמו "רק לא אתה" שהיה שובר קופות גדול עם סידני סוויני וגלן פאוול. מנגד, יש את אלו המתאימים את הקומדיה הרומנטית לעידן הנוכחי ובכך יוצרים "קומדיה לא רומנטית" דוגמת "מאץ' מושלם" עם דקוטה ג'ונסון ופדרו פסקל. האחרונה בסגנון הלא רומנטי היא "יחסים פתוחים" של מייקל אנג'לו קובינו, שהוצגה בפסטיבל קאן האחרון ועכשיו מגיעה אלינו. זוהי לא קומדיה שהופכת על פיו את כל הז'אנר הזה, אחת שמראה כמה אבסורדיים הם חיי אהבה. סרטו של קובינו – שגם מככב בסרט וכתב אותו לצד שותפו היצירתי קייל מארווין (זהו סרטם השני יחדיו אחרי "The Climb" מ-2019) - עוקב אחר החברות בין שני זוגות נשואים. הראשונים הם אשלי (אדריה ארחונה, "היט מן") וקארי (מארווין). אחרי ניסיון מיני כושל במהלך נהיגה שהוביל לתאונה קטלנית, אשלי מבקשת להתגרש למורת רוחו של קארי. הזוג השני הוא ג'ולי (דקוטה ג'ונסון) ופול (קובינו), צמד עשיר שגר לו בבית גדול עם ילד פוחז ונוף לאגם. קארי פונה אל זוג חבריו לתמיכה ומגלה להפתעתו שהסוד לנישואים חזקים של ג'ולי ופול היא דווקא העובדה שהם ביחסים פתוחים. כשקארי הנלהב לפתע חוצה את הגבול, מערכות היחסים בחייהם של כל הארבעה עומדות בפני שינוי הרסני.ראוי לציין – קובינו ומארווין לא המציאו את הגלגל (הם גם לא מתיימרים להצטייר ככאלו), וכבר מ"מעגל הנישואים" של מאסטר הז'אנר ארנסט לוביטש מ-1924 ועד הקומדיה של פול מזורסקי מ-1969, "בוב וקרול וטד ואליס", הקומדיה הרומנטית פירקה את הנישואים הפתוחים בשביל לבחון לעומק את מערכת החוקים של יחסים רומנטיים והאם יש לפתוח אותם או דווקא להדק אותם לפי המסורת. כממשיך דרך לשושלת סרטים מפוארת זו "יחסים פתוחים" יורה על צופיו בדיחות בקצב שיא, הוא נע בין סיטואציה אבסורדית אחת למשנתה ובעיקר, לא עוצר לרגע, למרות שדמויותיו מתפרקות אט אט. כך, לדוגמה, קארי בוכה במקלחת רק כדי לחוות אמבוש מצד ג'ולי ופול בעודו עירום לחלוטין, ומיד לאחר מכן, בסצנה העוקבת, הוא לומד על היחסים הפתוחים בין השניים ומקבל זאת בשלוות נפש. אין היגיון כי נדמה שהיגיון לא קיים במערכות יחסים, גם אם נהיה בטוחים שכן.כמעין "באדי-מובי", סרטם של קובינו & מארווין עובד בעיקר על ארכיטיפים - שני הגברים חסרי הביטחון וה"לוזרים" למדי שבמרכזו, והנשים היפות והבוגרות שלצידן, שעובדים זה לצד זה בחוסר התאמה מושלם אבל בכימיה מדבקת. ראויות לציון בייחוד ארחונה, בתפקיד קטן מדי בשביל כישרון לא קטן שכמוה, שכובשת כל סצנה שהיא מופיעה בה עם דיוק קומי לא מובן מאליו. ג'ונסון למדה לשחק עם הסטיגמה של "שחקנית חלולה" שדבקה בה ולעקם אותה כרצונה.רוח סבנטיז אמיתית שורה על "יחסים פתוחים", כשהוא מבקש להחזיר את אותה אווירת "תרבות נגד" לעולם ציני וקר ידי ולגחך על המגבלות שאנשים מטילים על עצמם. ראיתם סרטים כמו זה בעבר, אבל תמיד מרענן לראות אותם שוב.