"לנצח נצחים" מצטרף אל אסופת הסרטים העוסקים בחיים אחרי המוות כמו "רוח רפאים", "עיר של מלאכים", "החוש השישי" ו"נשמה". מדובר בסרטו השני במספר של הבמאי/תסריטאי דייויד פרייני. האם הסרט הזה יזכה לחיי נצח כקלאסיקה קולנועית? בספק גדול מאוד, אבל הוא כן מוצר בידורי שיעביר לצופים שבחרו להגיע לקולנוע לצפות בו, שעתיים קלילות בכיף .העלילה עוקבת אחרי משולש רומנטי לא שגרתי. לארי (מיילס טלר, "וויפלאש", "אהבה בשחקים: מאווריק") נפטר בפתאומיות. הוא מגיע לתחנת הביניים שבין המוות לבין המקום שבו ישתכן לנצח נצחים, אך מחליט לחכות לאשתו ג'ואן (אליזבת אולסן, המוכרת מסרטי "הנוקמים" כוונדה מקסימוף aka מכשפת השני). העלילה מסתבכת כאשר מתגלה כי בעלה הראשון של ג'ואן, לוק (קאלום טרנר, "אמה", "חדר ירוק"), שנהרג במלחמת וייטנאם 67 שנה לפני כן, גם המתין לה, רק הרבה הרבה יותר זמן. עכשיו על ג'ואן מוטלת המשימה הבלתי אפשרית להחליט תוך שבוע מי מהשניים ימשיך איתה לחיי נצח.
פרסומת
הקונספט הוא של קומדיה רומנטית שגרתית, בחורה צריכה לבחור בין שני בחורים הנלחמים על ליבה. היוצא דופן הוא שהעלילה מתרחשת אחרי המוות. התוצאה מזכירה שתי יצירות קולנועיות שונות: "עניין של חיים ומוות" מ-1946 של הצמד הבריטי פאוול ופרסבורגר (מייקל פאוול ואמריק פרסבורגר) ו"החיים שאחרי" (1998) של הירוקאזו קורה-אדה היפני. שניהם עוסקים בבירוקרטיה של החיים אחרי המוות, ובבחירות שצריך לבצע אחרי שמתים. מבחינות רבות הסרט גם מזכיר יצירות כמו "המופע של טרומן", "שמש נצחית בראש צלול" ואפילו "חייו של צ'אק". כולם סרטים יותר מוצלחים מהסרט הנוכחי. "לנצח נצחים" מנסה לספר סיפור פיוטי אבל בסופו של דבר הוא יותר קולנוע מיושן ולא מתוחכם. לצד זאת, באופן מפתיע הוא גם מהנה לצפייה.החוזקה העיקרית של הסרט היא ההומור שבו. זה מתבטא בעיקר בזכות היקומים המוזרים שהגיבורים יכולים לבחור לחיות בהם (דוגמה אחת חריגה היא רפובליקת ויימאר בלי נאצים). וכמובן יש גם חוקים נוקשים ומוזרים של החיים בתחנת המעבר ובחירות חזותיות משעשעות מאוד, כולל סצנה אחת שנראית גנובה לחלוטין מ"להיות ג'ון מלקוביץ'". אף אחת מהבחירות האמנותיות לא מתוחכמת או שנונה מדי, אבל עדיין מסוגלת להוציא מהצופים צחוק או לפחות להעלות חיוך. התסריט עצמו נוטה לדרמטי ולקיטשי, אבל כאשר לאחת הדמויות יש רפליקה הומוריסטית, היא מבוצעת היטב.
הוויזואליה של הסרט מושקעת במיוחד. "לנצח נצחים" צולם במרביתו בתוך אולפן ונבנתה תפאורה המדמה את תחנת המעבר ומספקת תחושה של קולנוע הוליוודי קלאסי משנות ה-50 - החל מחדרי השינה של הגיבורים, הפאב שבו הם מבלים, צבעי השמיים, תחנת הביניים המזכירה תחנת רכבת מפעם וכמובן הביגוד. אין ספק שהצוות האמנותי של הסרט עבד קשה כדי ליצור עולם הגיוני ושלם. אך שם המחמאות על הצד הטכני מסתיימות. הבחירה לצלם במערכה השלישית באמצעות עדשה רחבה מאוד כדי להציג שתי דמויות בלונג שוט גורמת להם להיראות מעוותות שלא לצורך. אין כאן אמירה אמנותית עם אמירה, אלא רשלנות טכנית שהופכת את הצילום למכוער.התסריט לא מאפשר לשלושת השחקנים הראשיים להפגין את מלוא יכולתם. מיילס טלר, אליזבת אולסן וקאלום טרנר בסך הכול טובים אך לא ישאירו חותם. היחיד מבין השלושה שמצליח להמחיש איך זה מרגיש לגלם קשיש שזה עתה נפטר שלפתע מקבל גוף של צעיר הוא מיילס טלר ובאמת הוא מספק את התחושה שדמותו חיה חיים שלמים. מי שכרגיל גונבת את ההצגה ובולטת לטובה היא זוכת האוסקר, דאווין ג'וי-רנדולף ("נשארים לחג") המגלמת עובדת בתחנת הביניים המנסה לעזור לשלושת הגיבורים לפתור את הסיטואציה הלא שגרתית שהם נקלעו לתוכה. נראה שהטקסטים הכי טובים וכל שורות המחץ, נכתבו עבורה והיא נוגסת בתפקיד בעסיסיות כריזמטית.מלבד הצילום הבעייתי הסרט סובל מתסריט יומרני שמנסה להוכיח שהוא עמוק ומורכב, אך לדאבונו הרב אפיון הדמויות שלו רדוד והעלילה לא ממש מקורית או בעלת מורכבות פסיכולוגית או פילוסופית מעניינת. אחד הגורמים הבעייתיים של הסרט הוא אורכו, התוצאה היתה יכולה לעבוד הרבה יותר טוב כקומדיה מהנה אם הוא היה קצת יותר קצר. הסרט שאורכו 114 דקות היה זקוק לעריכה דומיננטית שהייתה מהדקת את העלילה ואת הסרט ל-90 דקות אפקטיביות ומבדרות, במיוחד בסיומו שהיה יכול להיחתךך בצורה מוצלחת יותר ובעלת אמיר אמיצה יותר חצי שעה קודם. על אף שהסרט מרגיש לעיתים כמו "לנצח נצחים", אם צולחים את 114 הדקות שלו הוא עדיין יכול לבדר ולהעביר את דקותיו הארוכות בנעימים.
מוזר שאנשים כאן כותבים שצחקו בסרט. לחלוטין לא הייתי מגדירה את הסרט הטיפשי הזה כקומדיה. שום דבר לא מצחיק. דווקא בא לי לבכות מהשעמום... עזבתי לפני הסוף כי היה חבל לי על הזמן שלי... סרט לא מומלץ בעליל
סרט משעמם מאוד. שעתיים. לא מעניין. לא קומדיה ולא דרמה. פשוט פרווה ומשעמם. ואפילו הסוף צפוי. לא שווה שקל . סרט של שעתיים שלא נגמר. ויש בו סצנה גסה. לא לדתיים.
הסרט רחוק ממושלם אבל מהנה.
הפתעה היתה בדרך שהסרט מתחיל בצורה מקורית. עולים בסרט נושאים כמו: בחירות הרות גורל, חרטות והקרבה לאורך שנים. יש בסרט מספר מצבים קומיים.
לנצח נצחים - ETERNITY
אני התרשמתי מהביקורות של הצופים פו והלכתי לצפות בסרט. אבל זה ממש לא קומדיה
ולא שמעתי אף בנאדם צחוק באולם. סרט בסדר אבל לא מבינה את כל ההתלהבות בו.
שלח/י
אליזבת אולסן
מיילס טלר
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות