בלה ביקורת סרט

יונה (רצוי לבנה) היא אחד מסמליו המובהקים של השלום ושל האחווה. היונה היא החיה שנשלחה אחר כבוד מתיבת נח כדי לוודא שהמבול הסתיים ונוצר עולם חדש וטוב יותר. בקולנוע זכורה היונה המתעופפת מידיו של רוטגר האואר בסצנת הסיום הנפלאה של "בלייד ראנר". פורסט ויטאקר מצא מרגוע בין פשע אחד לאחר אצל היונים בגג ב"גוסט דוג" וגם גיבור "מפריח היונים" של ניסים דיין התמחה בגידולן.הסרט "בלה", בבימויים המשותף של זהר שחר וג'מאל ח'לאילה (את פס הקול המהנה כתב סולן להקת "השמחות" ישראל ברייט), עוסק ביונה יקרת ערך שמתנהל אחריה מרדף בין ישראל לגדה, מרדף שמעורבים בו שני זוגות - מצד אחד יקי (אלישע בנאי, "שישה אפסים") ולימור (ג'ייד דייקס ויכס) ומצד שני בילאל (חנה ביראך, התגלית של הסרט מבחינתי) ונרג'יס (אסיל פרחאת). הסמליות של היונה ברורה מההתחלה והעלילה תוביל את הצופה מישראל לשטחי הגדה ומאבלות לשמחה בחתונה פלסטינית. לפי זהר שחר הכל התחיל כשהיא דרסה פעמיים יונה ואז החליט שהיא רוצה לביים סרט שיעסוק בדו-קיום. די מהר היא קלטה שהיא זקוקה לשותף ערבי כדי שהסרט יוכל לתאר מציאות ישראלית וערבית באופן משכנע וכך נכנס לתמונה ג'מאל ח'לאילה. הסרט הוא הפקה ישראלית-בלגית כשהאחים דארדן (שסרטם "אימהות צעירות" עלה בישראל בשבוע שעבר וגם ריאיון איתם באתר) המהוללים משתתפים בהפקה ותורמים לה מן הסתם את היסוד ההומני הכל כך רווח בסרטיהם לאורך השנים.ואכן הסרט, שהיום אחרי 7 באוקטובר נראה תמים, מטיף דרך סיטואציות קומיות-טרגיות לדו-קיום ומנסה להעביר לצופה תחושה כי למרות הכל הדבר אפשרי. כמו למשל בסצנה יפה שבה מגיעים כולם לחתונה בשטחים ויקי מוצא עצמו משתלב בלהקה המנגנת וכך בלב המאפליה מוצאים עצמם יהודים וערבים חוגגים ביחד ולרגע נראה שההרמוניה שורה במעונם. זהו סרט מסע קלאסי שבמהלכו אמורים הגיבורים ללמוד כי למרות שהם מעולמות שונים, רב השווה על השונה ביניהם. במהלך המסע הם יפגשו אנשים באמצע הדרך ויחכימו, כשהכל אמור להתנקז למציאת היונה כדי למכור אותה לנסיך אמירתי בתצוגת יופי של איגוד מגדלי היונים בירושלים. "בלה" הינה קומדיה משעשעת עם הרבה כוונות טובות ואופטימיות אין קץ, ובימינו גם זה משהו.