להזיז הרים ביקורת סרט

הסרט "להזיז הרים" (DJ Ahmet) מגיע לבתי הקולנוע עם תואר זוכה חביב הקהל בפסטיבל סאנדנס, פסטיבל הסרטים העצמאיים הגדול ביותר בארצות הברית, ולא קשה להבין למה. זה מסוג הסרטים שגם אם אין בהם קולנוע פורץ דרך, עלילה חדשנית או אתגור של הצופים, הוא פשוט כובש בפשטותו ובקסמו וקשה שלא להישבות בעלילתו ולהתאהב בגיבוריו.העלילה עוקבת אחר אחמט בן ה-15 שחי בכפר נידח בצפון מקדוניה (באזורים דומים לאלו שצולמו בסרט הדוקומנטרי המועמד לאוסקר "ארץ הדבש") יחד עם אחיו הקטן נעים שטרם הוציא מילה מפיו ואביו הנוקשה שמגדל את שניהם לבד מאז שאמם הלכה לעולמה. אביו של אחמט מוציא אותו בתחילת הסרט מבית הספר על מנת שיסייע בפרנסת המשפחה ברעיית כבשים ובהשגחה על אחיו בזמן שהאב נוסע לשווקים למכור את מרכולתו. שגרת יומו של אחמט משתנה בעקבות שני אלמנטים שנכנסים לחייו – גילוי עולם המוזיקה, לאחר שהוא מגיע בעקבות כבשיו שברחו לפסטיבל מוזיקה אלקטרוני בסצנה מקסימה ומשעשעת, ונערה יפה בשם איה שבה הוא מתאהב ושעומדת להינשא בשידוך כפוי לגבר מבוגר. הוא מתחיל במסע שבו ימרוד באביו ובחברה המוסלמית השמרנית שבה הוא חי וייצא לחיים עצמאיים משלו.סרטו של גאורגי אונקובסקי לא מנסה כאמור להמציא את הגלגל. הוא מספק סיפור חניכה מוכר על רקע תרבות זרה לקהל המערבי, סיפור של מרד ומציאת עצמך בתוך חברה שמרנית וכמובן סיפור מוכר על בחור פוגש בחורה שאמורה להינשא לאחר. גם אם כל העלילות האלו נראו בסרטים רבים לאין ספור, אונקובסקי מצליח ליצור סרט מהנה עם הרבה הומור מוצלח שמתעלה על חומר הגלם הבסיסי שבו. הוא עושה זאת בעזרת צוות השחקנים האלמוני, במיוחד אגוש אגושב שכובש את הלב כילד שמסרב לדבר ומוכרח על ידי אביו לעבור טיפולים פגאניים ל"ריפוי" שלו. גם הצילום, שמשלב בין מבט מקרוב על הדמויות להדגשת קטנותם וקטנות בעיותיהן אל מול מרחבי הטבע העצומים, וכמובן המוזיקה שנעה בין בלקנית לאלקטרונית ומהווה את לבו של הסרט, תורמים לסרט שגם אם לא ייזכר לזמן רב, יוציא את הקהל מחייך ושבע רצון.