עשרים שנים חלפו בין "השטן לובשת פראדה", שגרם לאלפי נערות וגם נערים לחלום לעבוד במגזיני אופנה, אבל עד שנוצר סרט המשך תעשיית מגזיני האופנה הספיקה ללכת לעולמה. בשנת 2026, אם החלום שלכם הוא לעבוד במגזין אופנה גדול מודפס שבסיסו בניו יורק כמו בסרט הראשון, תצטרכו הרבה יותר מכישרון ומוטיבציה. אתם תזדקקו לדוק בראון ומכונת הזמן שלו, רצוי מכונית ספורט מדגם דלוריאן DMC-12. נכון שעדיין ישנם מספר מגזיני אופנה עם מהדורות דפוס, אך ההשפעה שהייתה להם בעבר כמעט ונעלמה. המגזינים נדדו לגרסאות אינטרנט ומתקיימים בין טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק ואתרי מגזינים. היום ישנן משפיעניות וגם משפיעני אופנה שיש להם יותר כוח אפילו מהמגזין הנחשב מכולם, ווג. .ב-2006, השנה שבה יצא לאקרנים הסרט "השטן לובשת פראדה", מגזיני האופנה היו בשיאם וערכו אותם דיוות גדולות מהחיים, עורכות מגזינים שהכתיבו לכל העולם מה הוא רוצה ללבוש. הסרט לעג ללא רחם לאנה וינטור ודומותיה אבל גם עשה זאת בהערצה מעוררת הערכה. איך ייראה סרט המשך ל"השטן לובשת פראדה" בעידן המשפיענים, שבו הקיום של מגזיני האופנה השתנה מקצה לקצה?במקום למכור פנטזיה כמו בסרט הראשון, נוצר סרט שנראה נוצץ, אבל הסאבטקסט שלו מותאם למציאות שבה עשירים מעולם ההייטק קונים את עולם התקשורת, העיתונות והבידור ולבסוף מחריבים אותם. האופנה בסרט הזה נמצאת ברקע. כולן וכולם מתלבשים מאוד יפה, ויש תצוגות אופנה נוצצות, אבל וכאן הוא אבל גדול, הסרט לא עוסק באופנה, אלא על נשים עובדות ועל מאחורי הקלעים של עסקאות רכש גדולות, משחקי כוח ושלל תככים שלא היו מביישים את הסדרות "יורשים" ו"התעשייה".
פרסומת
הבמאי דיוויד פרנקל והתסריטאית אלין ברוש מק'קנה חזרו לתפקידיהם וביססו את הסרט השני על דמויות שנוצרו על ידי הסופרת לורן וייסברגר וחלקית על ספר ההמשך "הנקמה לובשת פראדה". נראה שהבעיה המרכזית של הסרט הוא שאין בו מתח אמיתי. הוא מאוד נעים לצפייה והעובדה שאורכו רק 119 דקות בהחלט תורמת לכך שהוא לא נמתח מעבר לנדרש כמו המון סרטים אחרים בתקופה זאת. הדרמה שעוסקת בקריסתו של עולם העיתונות ומגזיני האופנה בפרט ועל הניסיון להציל את מגזין האופנה הנערץ Runway שמירנדה פריסטלי העורכת האגדית שלו עומדת לאבד אותו, נעה על מי מנוחות ולא באמת מסעירה את הצופים שנהנים על הדרך מההומור שבעיקר מתמקד בסטריפ כדיווה נטולת תקינות פוליטית בעידן ה-Woke, שבו היא חייבת לשמור על לשונה אחרת תבוטל.מהבחינה הזאת נראה שיוצרי הסרט וגם הכוכבות שלו יודעות שמדובר בסוף עידן לא רק לעיתונות הכתובה ומגזיני האופנה, אלא גם לעולם הקולנוע כפי שבן דמותו של אילון מאסק בסרט בגילומו המשעשע של השחקן ג'סטין ת'רו אומר למירנדה פריסטלי: בקרוב לא נצטרך מעצבי אופנה, דוגמניות או צלמים, אפשר לעשות הכל ב-AI. יש כאן מימד סאטירי עצוב למדי לעידן הנוכחי. קומדיות טובות לא נועדו רק כדי להצחיק אלא גם להאיר זרקור על מציאות ואמת שהיא פחות נעימה וסימפטית. "השטן לובש פראדה 2" מצליח לעשות זאת, כפי שקומדיות אחרות שהתרחשו בניו-יורק ועסקו בנשים עובדות עשו זאת לפני כן: "9 עד 5" (1980) שתיאר את מאבקן של שלוש עובדות המתעמתות עם מנהל מטרידן או "נערה עובדת" המופלא של מייק ניקולס על עוזרת אישית של מנהלת הנאבקת על מקומה בחברה, כאשר שוט הסיום של "השטן לובשת פראדה 2" הוא מחווה ברורה לסרט משנת 1988 שלמרות שחלפו 38 שנים מאז יציאתו לקולנוע עדיין רלוונטי למציאות שלנו.
בסרט הראשון אנדי סאקס (אן האת'ווי) הייתה עיתונאית בוגרת קולג' שהופכת לעוזרת של מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ), העורכת של מגזין "Runaway". עשרים שנה מאוחר יותר, אנדי הגשימה את חלומה להיות עיתונאית אמיתית - רק כדי לגלות, ממש ברגע שהיא עומדת לקבל פרס גדול על עבודתה, שהיא וכל עמיתיה פוטרו בהודעת וואטסאפ. זוהי מציאות שקיימת כיום בעיקר בתאגידי ענק כמו אורקל, אמזון ומטא, שחלקם גם קנו גופי בידור, תקשורת ואקטואליה. שיחת טלפון מפתיעה מהמו"ל של המגזין והצורך למצוא פרנסה באחת הערים היקרות בעולם מחזירים את אנדי למגזין שהיא עזבה עם הצעה להיות עורכת הכתבות החדשה.מירנדה, שלא יודעת על המינוי החדש, לא ממש מקבלת בהתלהבות את אנדי הנלהבת. נייג'ל (סטנלי טוצ'י), סגנה הנאמן של מירנדה והמנהל האמנותי של המגזין, בדיוק כמו בסרט הראשון בוחן את התלבושת של אנדי ועוזר לה לשדרג את המלתחה. ויש גם את אמילי (אמילי בלאנט) יריבתה הוותיקה של אנדי, גרושה עם שני ילדים ומנהלת סניף יוקרתי של דיור. היא גם מנהלת רומן עם מיליונר-טייק בשם בנג'י בארנס שיש לו כנראה יותר כסף ממרבית המדינות בעולם. יש כאן תככים, מזימות וטוויסטים עלילתיים.
אחת מסצנות השיא של הסרט מתרחשת בחדר האוכל (הרפקטוריום) במנזר הדומיניקני של כנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו, שבה ממוקמת יצירת הפרסקו המפורסמת "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. מירנדה מארגנת שם את הארוחה החגיגית האחרונה של המגזין אותו ערכה במשך עשורים ועכשיו עומד להיגזל ממנה לנגד עיניה. אין סימבולי מזה, בסרט שבו מתרחשת בגידה על ידי אנשים הקרובים אליך ביותר.סטריפ מגלמת את מירנדה לא רק כבוסית קשוחה יתר על המידה, אלא גם כמקצוענית מהאסכולה הישנה שהעבודה במגזין היא בדמה והיא שילמה על כך מחיר כבד. היא מבוגרת יותר, חכמה יותר, מקצוענית הרבה יותר, מוכנה לספוג בשקט השפלות כדי לשמור את הנוק-אאוט לרגע קריטי ולכן גם חכמה יותר מהדמות של הדיווה הקאמפית מהסרט הראשון. היא מודעת לכך שהעולם השתנה, שגם עולם האופנה השתנה, אבל הגיל לא מגדיר אותה. היא יכולה לתרום עוד כל כך הרבה. למרות הסדקים שמופיעים בתוך הקרירות העל-טבעית שלה, יש בה עדיין אש, ואיזה מזל שיש שחקנית מבריקה כמו מריל סטריפ שיכולה לגלם בצורה כל כך מושלמת דמות מורכבת, אייקונית ואגדית כמו מירנדה פריסטלי. זאת כבר סיבה טובה ללכת לסרט הזה.
סרטי המשך תמיד מגיעים עם לא מעט ציפיות וחששות, וגם אני הגעתי ל"השטן לובשת פראדה 2" בספקנות. אחרי כל כך הרבה שנים, לא הייתי בטוח שיש באמת סיבה לחזור לסיפור הזה. לשמחתי, הסרט מצליח להצדיק את קיומו.
העלילה ממשיכה את הסיפור בצורה טבעית, הדמויות מרגישות נאמנות לעצמן, והסרט מעניק תחושת סגירת מעגל שמעריצי הסרט הראשון בהחלט יעריכו. הוא לא מנסה למחוק את העבר או להמציא הכול מחדש, אלא בונה עליו בצורה מכבדת.
עם זאת, חשוב לדעת שזה לא סרט שמומלץ לראות בפני עצמו. מי שלא צפה בסרט הראשון עלול להתקשות להבין את מערכות היחסים, הרקע והמשמעות של לא מעט רגעים. כדי ליהנות באמת מהחוויה, כדאי מאוד להתחיל מהסרט המקורי.
בשורה התחתונה, "השטן לובשת פראדה 2" הוא סרט המשך מוצלח, שמכבד את המורשת של הסרט הראשון ומספק המשך ראוי. אם אהבתם את הסרט המקורי – זה בהחלט סרט שכדאי לראות.
קרא.י עודקומדיה • מציג מעל ל 2 חודשיםנצפה בטלוויזיה
סרט חמוד מאוד אבל לא מפיל כמו הראשון, המשחק של מריו סטריפ ואן התאווי משובח כרגיל וגם מי שהמשיך לשחק את העוזר המשחק שלו מצויין וגם של אמילי בלאט מצויין כרגיל.
הסרט לא מחדש יותר מידי אבל כן מאוד חמוד לכן אני נותנת את הציון 7
לא חייב לרוץ לקולנוע בשביל לראות את הסרט אפשר לחכות שיגיע ל-VOD
"נוצץ ועכשווי"
שלח/י
מריל סטריפ
אן האת'ווי
אמילי בלאנט
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות