במשך 109 דקות, אנחנו מתענגים על אינספור מילים מדויקות, שנונות ואינטליגנטיות ושוכחים שכל אותו זמן נשארנו בחדר אחד עם 5 דמויות. כשסרט הוא כל כך טוב, קשה למצוא מילים לביקורת שצריכה להיות רק "רוצו לראות!", אבל הנה בכל זאת כמה סיבות. חמש ליתר דיוק. אחת לכל כוכב בדירוג.כוכב ראשון - על הסיפור. דיון סוער על שמו הפרטי של התינוק בדרך הופך ארוחה שרירותית בין חברים לערב של פתיחת תיבות פנדורה המלאות סודות, האשמות, אכזבות וכינויי גנאי שנצברו במשך שנות היכרות ארוכות. רעיון פשוט. השם שאחד החברים מכריז בתחילת הערב שבחר לקרוא לילד בשמו הוא כזה המצליח לעורר התכתשות מילולית שהיא גם שכלית וגם רגשית. אין הרבה שמות בעולם שיכולים להציף מנעד כה רחב של אסוציאציות רגשיות וטיעונים אינטלקטואלים, ובחירת השם (שלא נגלה מהו...) היא מה שהופך את הרעיון מפשוט לגאוני.
פרסומת
כוכב שני - על התסריט. "שם פרטי" מבוסס על מחזה מצליח שמתייה דלאפור ואלכסנדר דה לה פאטאלייר כתבו וביימו לבמה והחליטו לעבדו למסך הגדול. רבים וטובים נכשלו באדפטציה של מחזה לסרט וזה מובן – הערך המוסף של החיות והקרבה שאנו חווים בתיאטרון מתוך היכולת להבחין בנצנוץ זיעה בקצה המצח של השחקנים המשחקים במיוחד בשבלינו, נעלם על המסך. בשנות ה-90' זה הצליח לארון סורקין ב"בחורים טובים", כי גם שם, כמו ב"שם פרטי", מדובר בכתיבה יוצאת דופן. כשהדיאלוגים חריפים והדמויות מרתקות, זה עובד בכל פורמט.כוכב שלישי - על הקאסט. ההחלטה האמיצה של יוצרי הסרט לשמור על הקאסט המקורי של המחזה בסרט (חוץ מדמותו של פייר), הייתה חכמה. לעיתים מחפשים פרצופים מוכרים יותר לגירסא קולנועית, אך במקרה הזה, ליהוק הקבוצה ששיחקה יחד גם על הבמה הייתה ללא ספק נבונה. כשאתה סוגר את הצופים שלך עם חמש דמויות בחדר למשך שעה וחצי, רצוי שהכימיה ביניהן תהייה כובשת ושהן עצמן תהיינה משכנעות, משעשעות ואהודות. מהרגע בו מסתיימת האקספוזיציה של הדמויות, אנחנו כבר מרגישים שאנחנו מכירים אותן. אנחנו רוצים להיות חברים שלהם, רוצים לדעת מה יקרה איתם בסוף וממש משתוקקים לדעת מה יהיה מוצא פיהם הבא. הנאמנות ללא ספק השתלמה.
כוכב רביעי - על הבימוי. באדפטציה מהבמה למסך, יש ניסיון לעבות את הסיפור על ידי הוצאת סיטואציות ללוקיישנים שונים בתקווה שיעניקו לסרט עומק ויזואלי ויצדיקו את האדפטציה. לרוב זה מרגיש כמו טיפול קוסמטי שטחי שלא באמת חודר לנקבוביות. הסיפור של "שם פרטי" קורה בערב אחד כך שמראש האופציות לפתיחת סיטואציות היו מצומצמות ופיצו על כך באקספוזיציה ברוכת לוקיישנים ועריכה קומית קצבית. פתיחה קולנועית צרפתית, משעשעת ושנונה במיטבה. הנה, אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אבל תכף תגלו שגם בחדר אחד אפשר ליצור קולנוע. קולנוע מצוין אפילו.כוכב חמישי – על היהירות והשואו שנותרו בחדר המדרגות. יש לנו את אחד התסריטים הכי שנונים שנכתבו, קאסט שמרגיש אותנטי וכבר שוחה בחומר ורעיון מקורי שאנחנו הולכים להגיש אותו כמו שהוא על צלחת פלסטיק בלי קישוטים ותוספות. הזיקוקים הם במילים, האפקטים בתחושת החמימות הביתית והעושר הויזואלי בהבעות השחקנים. איזה תענוג לצפות בקנקן שמישהו סוף סוף חשב יותר על מה שיש בו. בקיצור, רוצו לראות!
שיחות חברים בארוחת ערב לא נראה כמו נושא שיכול להחזיק סרט שלם, אבל הסרט הזה עושה את זה ובהצלחה גדולה. למרות שכולו מתרחש בסלון בית אחד, אין בו רגע משעמם. כל כמה דקות נחשף איזה סוד או קורית איזו תפנית בעלילה והוא נע תמיד בין הדרמטי לקומי. שאפו לתסריט ולמשחק הטוב. הנאה מובטחת, במיוחד לחובבי הקולנוע הצרפתי.
שם פרטי.
קומדיה המצחיקה תודות לשנינות, לא מצבים או סלפסטיק. שחקנים מצוינים, בימוי תיאטרלי, ללא גימיקים קולנועיים.
הדמויות מתוארות בשר ודם: יש להם עבודה, הם מחוברים למציאות, מדברים לעניין - שלא כמו בסרטים צרפתיים אחרים.
לטעמי, עדיף היה לסיים את הסרט בסיומה של פרשת השם הפרטי.
שם פרטי (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות