נראה שהבמאי דיוויד פרנקל מרגיש נוח יותר כאשר הוא עוסק בנשים או כלבים בסרטיו. מי שהיה אחד הבמאים הקבועים של "סקס והעיר הגדולה" הפך לסנסציה כאשר שני סרטי הקולנוע שביים "השטן לובשת פראדה" ו"מארלי ואני" הפכו ללהיטים שוברי קופות חביבים על הקהל הנשי. הוא יצר לפני שנה את אחד הסרטים הגרועים והכושלים בכל הזמנים, The Big Year עם הקומיקאים ג'ק בלאק, אוון ווילסון וסטיב מרטין. עכשיו הוא חוזר אל חיקה החם של מריל סטריפ, שתפקידה ב"שטן" זיכה אותה במועמדות לאוסקר.סרטם המשותף השני במספר, "תקווה בהופ ספרינגס", הוא לא סרט עירוני מהיר שעוסק באופנה. להפך, הסרט עוסק בזוג פשוט לחלוטין הנמצא בשנות השישים לחייו אחרי 31 שנות נישואים. קאי היא מוכרת בחנות בגדים לנשים באמצע החיים ואילו ארנולד הוא מנהל שמרן למדי במשרד רואה חשבון. נראה שהתשוקה בין השניים התפוגגה זה מכבר. הם לא ישנים באותו חדר מיטות כבר חמש שנים והם גם לא קיימו יחסי מין בערך אותו הזמן. הילדים גדלו ועזבו ומלבד הזכרונות מאהבת נעורים רחוקה אין להם שום סיבה להמשיך ולחיות יחדיו.
פרסומת
קאי לא מוכנה לוותר על הזוגיות רבת השנים ובמקום להרדם עם ארנולד מול משדרי הגולף היא מחליטה לפנות לייעוץ לפני שיהיה מאוחר מדי. היא מגיעה לאתר האינטרנט של דוקטור פילד, אתר המספק ייעוץ לזוגות הנמצאים במשבר. קאי מחליטה להפתיע את ארנולד עם כרטיסי טיסה להופ ספרינגס לשבוע טיפול אינטנסיבי כדי לפתור את משבר הזוגיות שלהם או לגלות שהגיע הזמן לפרק את החבילה. מאחר ודוקטור פילד מתגורר בצפון הרחוק זה מאפשר לתסריטאית ונסה טיילור שלה זה סרט קולנוע ראשון להשתמש בהומור על הבדלי התרבות בין מרכז ארה"ב לצפון, בעיקר בנושא מאכלי ים.יש לציין שיחסית לסרט הוליוודי מסחרי ושגרתי למדי "תקווה בהופ ספרינגס" עשוי באיפוק ואולי אפילו בעדינות מעוררת הפתעה. נכון שההומור בו לא בדיוק מבריק, והסרט לא מספק תובנות חדשות על זוגיות בגיל המעבר. הוא מזכיר למדי את "פריחה מאוחרת" עם איזבל רוסוליני וויליאם הארט שהוקרן לפני כשנה בקולנוע. לעומת המשחק הגרנדיוזי והמוגזם למדי שזיכה את סטריפ באוסקר על תפקידה המעצבן משהו ב"אשת הברזל" דווקא כאן בסרט השולי והלא חשוב הזה היא מפתיעה בהופעה מאופקת כמעט לכל אורכו.
טומי לי ג'ונס שרגיל להופיע בדרמות או בסרטי פעולה בתפקידים מרוסנים ממשיך בקו ההופעות המרוסן שלו והפעם בתפקיד מפתיע ולא שגרתי לאורך הקריירה האלימה שלו. כיף לראות אותו משנה אווירה ומצליח ליצור דמות יומיומית של גבר מזדקן במערכת יחסים שהולכת לשום מקום. הרגעים שבו הוא צריך לבצע תרגילים וללמוד לחזור ולגעת ברעייתו מרגשים למדי. סטיב קארל כדוקטור פילד בעיקר שואל שאלות ומקשיב בהופעתו המאופקת ביותר אי פעם, ויש גם הופעות אורח קצרצרות לאליזבת שואו (לעזוב את לאס וגאס) ומימי רוג'רס (אשתו הראשונה של טום קרוז).צפיתי בסרט ביס פלאנט איילון, ביום חמישי באחד עשרה בבוקר. הייתי בטוח שאהיה לבד באולם ולהפתעתי הוא היה כמעט מלא, זאת אומרת שלסרט יש פוטנציאל להיות להיט לא צפוי. נראה שכרגע מריל סטריפ היא שחקנית הקולנוע היחידה בשנות ה-60 לחייה שיכולה למלא אולמות אך ורק על סמך הופעתה בסרט וכמובן כל עוד מדובר בקומדיה קלילה ולא מחייבת.
סרט רגיש ומאופק. מריל סטריפ, טומי לי ג''ונס וסטיב קארל אמינים ונהדרים. הבעיה היחידה שהסרט לא מספיק עמוק, לא מספיק מגוון... זה היה כמעט כמו לצפות ב"אח הגדול" על שני בני-זוג מבוגרים והקשיים בחייהם. זה ממש לא קומדיה, זו דרמה נוגה משהו ומעוררת מחשבה. הייתי מאד ממליץ לבני 50 פלוס, אם הייתי רואה את הסרט בקולנוע - הייתי מתאכזב. כסרט ביתי לא מזיק - בסדר גמור
שם:קוביגיל:3402/11/2013 16:20:54
6/10
סרט הפונה לאוכלוסייה המבוגרת.
שם:יובלגיל:5318/09/2012 00:03:57
8/10
אחרי שראיתי את הסרט,הבנתי למה הדעות כאן חלוקות בין הגולשים,ולמה יש אבחנה בין הגילאים המולצים לצפייה בו:הסרט בפירוש לא מתאים לגילאים צעירים או בעצם לרווקים, שיתקשו להיכנס לראש של התסריט,והסרט לא מתאים גם למי שלא סובל סרטים עם מעט משתתפים(2.5 במקרה כאן) ומעט דרמות בעלילה !
אני נהניתי מהסרט,למרות שהנושא לא קל,בעיקר בזכות ההופעה הזוגית של שני התותחים-מריל סטריפ וטומי לי ג'ונס המדהימים,שמחזיקים את הסרט כמעט לבדם ובצורה אוטנטית ומשכנעת.