פרנקנוויני ביקורת סרט

זה לא סוד בתעשיית הקולנוע שמשהו רע עובר על טים ברטון. איש הקולנוע שהביא לעולם סרטים נפלאים וקסומים כמו "ביטל ג'וס", "אדוארד ידיי מספריים", "אד ווד" ושני סרטי באטמן שהפכו לקלאסיקה - די איבד את הקסם. למרות ההצלחה הכלכלית המסחררת של "אליס בארץ הפלאות" בשנת 2010 , הביקורות לא ממש החמיאו למוצר הקלוקל הזה. גם שנת 2012 לא תרמה למאזן החיובי של מי שנחשב לבמאי עם קהל מעריצים נאמן ואחד שהמבקרים אוהבים לאהוב. "צללים אפלים" קומדיית הערפד והמכשפה בכיכובו של ג'וני דפ היתה כשלון מפואר ואילו "פרנקווויני" סרט האנימציה הגותי החדש פרי מוחו בעיקר זכה להתעלמות כללית, די בצדק.כנראה באר הרעיונות של טים ברטון התייבשה לחלוטין ולכן הוא מצא את עצמו חוזר אל המקורות, אל סרטו הקצר ורב השבחים משנת 1984 "פרנקוויני". באיחור לא אופנתי של 28 שנים הוא נזכר להפוך אותו לסרט קולנוע באורך מלא. הבעיה המרכזית היא שהסרט החביב הזה הוא בעיקר מחזור חומרים של כל מה שלמדנו לחבב ולאהוב בסרטים של ברטון אבל בלי הקסם של סרטיו המוקדמים. היתרון היחיד של הסרט הזה הוא שהצפייה בו הרבה פחות מעייפת מ"צללים אפלים" הסרט הקייצי והכושל שהוא שחרר לבתי הקולנוע לפני מספר חודשים מעטים והרבה פחות כואבת מ"אליס בארץ הפלאות" - בעיני סרטו הרע ביותר עד כה. משום מה טים ברטון ממשיך לעבוד עם התסריטאי הבינוני ג'ון אוגוסט שהתפרסם כמי שכתב את התסריטים לשני סרטי "המלאכיות של צ'רלי" ומאז עובד עם ברטון וכתב עבורו את התסריטים ל"ביג פיש", "צ'ארלי וממלכת השוקולד", "חתונת רפאים" ו"צללים אפלים". התסריטים של אוגוסט במקרה הטוב מקצועיים וזאת גם התוצאה ב"פרנקוויני". מדובר בסרט טים ברטוני לפי הספר אך אין בו את הניצוץ המטורף שיהפוך את הסרט הזה לקלאסיקה שחובה לצפות בה. הסרט הזה לא עומד להפוך ליצירה פולחנית כמו "סיוט שלפני חג המולד". זה אפילו לא מצליח להיות גותי וקסום מספיק כמו סרט האנימציה הקודם שלו "חתונת רפאים".חובבי סרטי פרנקנשטיין ושאר סרטי האימה הקלאסיים של פעם היו יכולים להתמוגג מסרט האנימציה הנ"ל המתאר את סיפורו של ילד חובב מדעים בשם ויקטור שמעדיף לבלות שעות נוספות במעבדה עם כלבו הנאמן ספארקי במקום במגרש הבייסבול. כאשר כלבו האהוב מת בתאונת דרכים הוא מוצא את עצמו מחזיר את הכלב לחיים בעזרת סופת ברקים מה שמעורר כמובן סקנדל גדול בעיירה המנומנמת שבה הוא מתגורר. עם התייחסויות שונות ומשעשעות לסרטי אימה שונים ומשונים מגודזילה עד גרמלינס היה פוטנציאל לסרט להפוך לאירוע אבל זה לא קורה מסיבה אחת פשוטה: "פרנקוויני" כמו הכלב ספארקי הוא חי מת. הסרט הזה לא מצליח להתעורר לחיים ולהלהיב את הצופים. הוא לא באמת מצחיק, הוא לא באמת מפחיד, הוא לא באמת בעל הומור שחור מקאברי והוא לא באמת סרט לילדים אבל הוא גם לא מוצר צריכה בוגר לקהל מבוגר ואיכותי. הסרט הזה תקוע באמצע ולא מצליח לספק את הסחורה לאף אחד מהקהלים שלו. נראה שיוצריו ניסו להלך בין כל הטיפות וליצור מוצר שיתאים למשפחה אמריקאית ממוצעת. זאת משימה בלתי אפשרית כאשר העלילה עוסקת בילד שמתמודד עם המוות בדרך לא מקובלת של החזרת המתים לחיים ובילדים אחרים שמחליטים לחקות את מעשיו."פרנקוויני" הוא סרט חביב שלא מצליח לשחזר את הקסם שאותו סיפק טים ברטון לצופים במנות גדושות בשנות השמונים והתשעים. לא מזמן צפיתי בסרט הרוחות "ביטל ג'וס" בערוצי הסרטים, לפחות אפשר להתנחם שקתרין אוהרה ווינונה ריידר שגילמו אם ובת בסרט הקלאסי, חוזרות לשתף איתו פעולה בסרט זה, הפעם על תקן מדבבות. גם זה סוג של נחמה.