קל לכבוש אותנו עם ילדים על המסך. בעיקר עם ילדה כמו אונטה אפריל המגלמת את מייזי בת ה-6 ומוכיחה שלכישרון משחק פשוט אין גיל. אך למרות הילדה המתוקה והמוכשרת, הבעיה הכי גדולה של "בעיניים של מייזי" היא דווקא מחסור ברגש. הסיפור על הילדה העוברת מיד ליד בעקבות הפרידה של הוריה הוא בעיקר טכני והבגרות המקסימה של מייזי הקטנה הופכת במהרה ללא אמינה ונטולת ילדותיות.כאשר סוזנה וביל (ג'וליאן מור וסטיב קוגן) מחליטים להיפרד, מאבק המשמורת על בתם מייזי הוא בעיקר כזה של אגו ורצון להוכיח מי ראוי יותר לגדל אותה. זו הסיבה שלמרות ששני ההורים נאבקים על זמן איתה, כאשר סוף סוף יש להם אותו, הם משאירים אותה לטיפולם של אחרים. ביל מתחתן עם מרגו, המטפלת הצעירה של מייזי, וסוזנה, כדי לחזק את הטיעון שלה בבית המשפט, מתחתנת עם לינקולן, בחור צעיר שהיא בקושי מכירה. בעוד סוזנה וביל עסוקים בעצמם ובבעיות האישיות שלהם, מרגו ולינקולן הם אלו שלמעשה מגדלים את מייזי ומטפלים בה. ונדמה שלכולם איכפת מכל מה שקורה, חוץ מאשר למייזי עצמה.
פרסומת
"בעיניים של מייזי" מבוסס על רומן מאת הנרי ג'יימס עם אותו השם (What Maisie Knew). האדפטציה של רומן מהמאה ה-19 בו הילדה עוברת מבית לבית בכרכרה למנהטן 2013 היא מעניינת ומעציבה; אמצעי התחבורה אומנם התקדם מכרכרה למונית, אך ההזנחה של ילדים והעברתם כחפץ מהורה אחד לשני נותרו כשהיו. ההבדל המהותי בין שתי הגרסאות הוא ככל הנראה המסר. בעוד ג'יימס מציג תמונה עגומה על עתידה של אותה ילדה שגדלה בין שני בתים נטולי דאגה אמיתית ואהבה, הסרט מנסה להימנע מאמירה מפורשת על הסיטואציה והשפעתה על חייה הבוגרים של מייזי. וכשאין מסר, הרבה פעמים גם אין מטרה."בעיניים של מייזי" נאמן לכותרת שלו ומציג לנו את הסיפור של מייזי דרך העיניים שלה. זה יכול היה להיות קו מנחה לסיפור מרגש ומיוחד עם אפשרות לחוות את העולם דרך עיניה של ילדה, הבעיה היא שהתסריטאיות (ננסי דויין וקרול קרטרייט) השתמשו בכלי הזה באופן טכני בלבד בו מייזי פשוט נוכחת בכל סצינה. אין שום בלבול של ילדה לגבי הסיטואציה, נאיביות של עולם יפה יותר, או פחדים מזרים הנכנסים לחייה. אנחנו מבינים הכל ישר ומיד וגרוע מכך, נדמה שגם מייזי.
מכאן נובע הקושי העיקרי בצפייה בסרט – זה פשוט לא אמין. זה לא אמין שילדה תחווה פרידה, תעבור מיד ליד, תישאר לבד עם זרים ותתרגל לחדר חדש בלי שום בכי או תלונה. היא לא נאבקת, היא לא מקטרת, הכל כמעט בסדר מבחינתה. מייזי פוגשת את לינקולן לראשונה כשסוזנה שולחת אותו לאסוף אותה מהגן. היא בהתחלה מסתכלת עליו בחשש, אבל דקה לאחר מכן, היא כבר נותנת לו יד. למייזי חסרות תכונות שמאפיינות ילדים; אין לה אוכל שהיא לא אוהבת, היא לא מפחדת מהחושך, היא לא שונאת אף צבע, אין לה חיה שהיא אוהבת במיוחד. המבוגרים נוהגים בה כחפץ ונדמה שכך גם יוצרי הסרט.רביעיית המבוגרים היא קורטט המפליא בתיאום צליליו. חבורה מוכשרת מעוררת הבנה ואכפתיות. ג'וליאן מור מדהימה ככוכבת הרוק בגיל העמידה המרוכזת בעצמה ופחות מפותחת רגשית מהבת שלה. אלכס סקארסגארד כובש אותנו מהפריים הראשון כהמבוגר היחיד בסרט שיש לו גישה אמיתית לילדים. וסטיב קוגן וג'וליאנה ונדרהאם אומנם לא אמינים כזוג, אך הם מגלמים את הדמויות שלהם בצורה נפלאה ומשכנעת. בהיותם כל כך עוצמתיים על המסך, הם גורמים לנו לעיתים לפתח רגש חזק יותר כלפיהם מאשר אל מייזי הקטנה."בעיניים של מייזי" עשוי מצוין ומשוחק להפליא. הוא מעניין ומיוחד, אבל הוא פשוט לא מצליח לספק את מה שהוא מבטיח - שיהיה לנו איכפת ממייזי. אין לו אמירה ואין לו מילה אחרונה. זו פיסה מהחיים, מעניינת אומנם, אך לא מספיק מרגשת בסטנדרטים של קולנוע.
סרט מקסים :)
סרט דרמה קצת שונה (שגם אלו שפחות אוהבים את הז'אנר יאהבו).
בלי הרבה טקסטים ועם משחק מעולה (בעיקר של הילדה) מצליח להעביר את התחושות והרגשות.
שלום לכל הגולשים,
הייתי בסרט העיינים של מייזי ופשוט שלא יכולתי לא להתרגש סרט מדהים עוצמתי מראים את הטלטלה שהילדה עוברת את התהליך ממליצה בחום לכל אחד...ביג לייק :)
בעיניים של מייזי (עמוד סרט)
ג'וליאן מור
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות