ההוביט: מפלתו של סמאוג ביקורת סרט

The Hobbit: The Desolation of Smaug Movie Review

יאיר פרי על "ההוביט: מפלתו של סמאוג":
"כל כך מעט קורה בשלוש שעות שאין מקום לספק: מדובר בסרט שהוא אקט ציני וכלכלי"

סרט ארכיון שתף/י

פוסטר The Hobbit: The Desolation of Smaug

משחק מרטין פרימן, ריצ'ארד ארמיטג', יאן מק'קאלן במאי/ת פיטר ג'קסון

הרפתקאות

ביקורת סרט לההוביט: מפלתו של סמאוג מאת יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

ציון המבקר

"שעמומים ודרקונים"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.3/10

היכן תצפו?

בקולנוע

86.9% בבית

10.3% לא אצפה

2.7%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הצפייה ב"ההוביט: מפלתו של סמאוג", החלק השני בטרילוגיה שמקדימה את "שר הטבעות", היא חוויה שלוקחת את הצופה אל שמחוץ לזמן. בכך אני לא מתכוון רק לעובדה שמדובר בסרט המתרחש בעולם פנטסטי של קוסמים, אלפים, אורקים, גמדים ודרקונים. אני גם לא מתייחס רק לכך שאורכו של הסרט הוא כמעט שלוש שעות. אני אפילו לא טוען שזה רק משום שהסרט לוקה בבעיה המאפיינת את "הסרט השני בטרילוגיה"- אין לו התחלה, אין לו סוף ואין לו זכות קיום כשלעצמו. מה שמותח את הצופה אל מעבר לזמן הוא שמדובר בעיבוד של ספר דקיק לאפוס רחב יריעה של שלושה סרטים באורך נצח כל אחד. כך שלמעשה, "ההוביט" מפלתו של סמאוג" הוא סיפור מדולל שכלום לא קורה בו. כן וגם, זה כמעט שלוש שעות.כשהחליט פיטר ג'קסון לעבד את הספר הדק "ההוביט" של ג'י.אר.אר.טולקין לטרילוגיה השווה באורכה לעיבוד הקולנועי של שלישיית הספרים עבי הכרס שלו, "שר הטבעות", הוא הצליח להרגיז אנשים רבים. הטענה הרווחת הייתה שמדובר בצעד ציני שמטרתו לחלוב את הפרה עד הסוף ולהרוויח כמה שאפשר, מבלי להתייחס לאיכות המוצר. אך היו גם כאלו שחשבו שיכול להיות כאן תיקון לטרילוגיית הקודמת. ב"שר הטבעות", העדיף ג'קסון שוטים מרהיבים של קרבות מרשימים, פיצוצים מחרישי אוזניים ודיאלוגים דרמטיים על פני דמויות אהובות והמורכבות שטולקין יצר בספריו. עכשיו, הם אמרו, כאשר לקח לעצמו משך זמן מספק אל מול כמות העלילה, יוכל ג'קסון לחקור את מהלכי הנפש של הדמויות ואת האמירות הנוקבות של טולקין על החברה האנושית (בדומה למה שעשה אנג לי כשעיבד לסרט באורך שלוש שעות את סיפורה הקצרצר של אני פרו "הר ברוקבק"). אבל לא. שוב העדיף ג'קסון את הספקטקל, הרועש והסתום על פני האנושי והמרגש.

מה שהציל את הסרט הראשון בטרילוגיה, "ההוביט: מסע בלתי צפוי", היה הנוכחות הבולטת של השחקן הראשי, מרטין פרימן, המגלם את בילבו ההוביט. פרימן, שחקן בריטי נהדר המוכר בעיקר מתפקידיו ב"המשרד", "המדריך לטרמפיסט לגלקסיה" וכמובן בסדרה "שרלוק", מצליח להתנגד לדמויות המוגזמות והגדולות מהחיים שג'קסון מתעקש להציג ומכניס לדמות של בילבו חן, הומור ואנושיות. פרימן חושף את שאר הדמויות בסרט, ובאפוס כולו (ובעיקר את הגיבור של סרטי "שר הטבעות", אלייז'ה ווד הנוראי) כשטחיות ומרגיזות.אבל ב"ההוביט: מפלתו של סמאוג", פרימן מקבל מעט מאוד זמן מסך ודיאלוג. דמותו נפגעת מאפיון נוסף של "סרט שני בסדרה"- היא לא עוברת בסרט מסע משמעותי מנקודה אחת לשנייה והוא פשוט נמצא שם רוב הזמן בעוד חצים נורים וחרבות נשלפות. ובכל זאת, אחראי הגיבור לרגעים הקומיים, המרגשים המוצלחים ביותר בסרט. כך, אם בסרט הראשון השיא הבידורי היה הדיאלוג של בילבו מול גולום, היצור הנתעב ששומר על הטבעת, בסרט הזה אין ספק שהשיחה של בילבו עם הדרקון הנוראי סמאוג (אותו מדובב שותפו של פרימן ל"שרלוק": בנדיקט קמברבאץ') היא מה שהופך את "מפלתו של סמאוג" לניתן לצפייה.

אז אם הדמות הראשית לא מקבלת זמן ונוכחות להתפחות עולה השאלה - מה כן קורה בסרט? ובכן, לא הרבה. מי שראה את הסרט הראשון בוודאי עדיין לא התאושש מהסצנה האפית של חצי השעה בה בילבו מתכנן לאכול ארוחת ערב, מפריעים לו לאכול ארוחת ערב, גמדים אוכלים ארוחת ערב ואז כולם רוחצים כלים. לצערינו הרב, בסרט הזה אין שום סצנת ארוחה ותחזוק הבית, אך מה שכן קורה, והרבה, הם חזרות על סצנות שראינו ב"שר הטבעות".מהבולטות: התקפת עכבישי ענק, גנדלף כמעט מת ובסוף לא, אלפית מרפאת איש קטן בעזרת מילמולים, אורלנדו בלום יורה חצים באורקים, קייט בלאנשט עושה פרצוף מיוסר, עוברים באזור שלא כדאי לעבור בו אבל אין ברירה, כולם חושבים שמישהו הוא סתם איש אבל הוא המלך האמיתי וכמובן - הרהורים על השפעתה המזיקה של הטבעת. תוסיפו לאלו קרב מגוחך בסגנון "זינה הנסיכה הלוחמת" עם דרקון ומרדף מופרך בקייאקים (נשבע לכם) וקיבלתם את העלילה. ועכשיו תמשכו את זה על פני שלוש שעות. ובתלת מימד.אסתייג ואומר שלמי שמגיע לסרט ללא שום סנטימנטים וציפיות ועם סבלנות גבוהה לדרמטיות הוליוודית, ובוודאי למי שלא ראה את סרטי "שר הטבעות" ואף למי שלא ראה את "מסע בלתי צפוי", צפויה חוויה מבדרת יחסית (אם כי, עדיין, ארוכה מדי). יש אלפים נלחמים באורקים, יש גמדים מצחיקים והוביט חמוד, יש סיפור אהבה תלוש בין אלפית יפייפיה (אוונג'לין לילי) וגמד חתיך (איידן טרנר), יש קוסם (איאן מק'אלן) שעושה קסמים ויש דרקון אחד מגניב ממש. מי שמכור לספרים ילך לראות בכל מקרה, וכנראה יתאכזב בכל מקרה. אך מי שחושב שסרטים שקיימים רק עבור אקט היחצ"נות של במאי קולנוע אינם ראויים לצפייה, ומי שכבר חטף כאב ראש טראומתי ב"הוביט: מסע בלתי צפוי" בהחלט רשאי לוותר. אפילו אם תחליטו לחזור ולראות את הסרט השלישי, לכשיצא, לא תפסידו כלום. הנה מה שפספסתם: יש דרקון.

יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י