12 שנים של עבדות הינו סרטו השלישי בסך הכל של הבימאי הבריטי סטיב מקווין,.כמו בשני סרטיו הקודמים מעמת מקווין גם הפעם את הצופה עם דחפיה הראשוניים של החיה האנושית. ב"רעב" נאבק האסיר שובת הרעב בשוביו תוך כדי שהוא מתנכל לגופו. ב"בושה" נאבק המכור למין ביצריו ובהידרדרות נפשית ופיזית וב"12 שנים של עבדות" נאבק סלומון נורתאפ בשוביו הדרומיים שהפכו אותו לעבד נרצע. גיבוריו של מקווין חווים סבל בל יתואר, נפשי ופיזי והצופה מתקשה לעיתים להמשיך לצפות באיוב המודרני הנגלה אליו מהמסך. אני אישית הרהרתי יותר מפעם אחת בשואה במהלך הסרט.הסרט מספר את סיפורו האמיתי של אפרו אמריקאי בשם סלומון נורתאפ שהיה אדם חופשי בצפון ארה"ב עד שנחטף על ידי סוחרי עבדים ושהה במשך 12 שנים בדרום ארה"ב כרכושם של בעלי מטעים. במשך שעתיים ןקצת יחווה הצופה את מסע הייסורים של סלומון.
פרסומת
נעשו לא מעט סרטים בעבר שתיארו ובחנו את נושא העבדות בארה"ב: החל ב"הולדתה של אומה" הגזעני של גריפיתס מ-1915, דרך סרט על גבול הניצול המיני כ"מנדינגו", הסדרה "שורשים" משנת 1977 עפ"י אלכס היילי ועד לסרטו האחרון של טרנטינו "דג'נגו". רוב הסרטים היו יצירות צעקניות שניסו להציג באופן פלקטי את הטרגדיה של השחורים בארה"ב.מקווין המביים את כל סרטיו לדעתי כיצירות אימה לכל דבר ועניין מציג בסרטו את הניתוח המאלף והמצמרר ביותר של נושא העבדות שנעשה עד היום בקולנוע. ראשית כתמונת מראה לעבדות בדרום הוא מתאר את החופש שלו זוכים כהי עור בצפון הליברלי של אמריקה. אנשים כגיבור הסרט המנהלים חיים רגילים בין הלבנים. גיבור הסרט הזועק בתחילת הסרט לאחר שנחטף "אני אדם חופשי" מדגיש את האבסורד והאימה בכך שבשני חלקים של אותה אומה מתנהלים יקומים שונים לחלוטין כשבאחד מהם אנשים הם רכוש, חפץ, מטבע העובר לסוחר. מעבר לכך שם מקווין בפי השחקנים המגלמים את העבדים שפה הגובלת במליציות ולא דומה כלל לאנגלית העילגת שמושמת בדרך כלל בקולנוע בפי כהי העור בסרטים כגון אלו. מקווין טוען בכך שהשחורים שווים בכל דבר ועניין לאלו הלבנים.
קווין משתמש המינימליזם כשצריך ונותן למבטים של העבדים לזעוק את זעקת האדם העשוק באשר הוא. אולם לפתע הוא מגביר קצב וסוחף את הצופה לסצנות מטרידות בחומרתן (כמו סצנת ההצלפה בצעירה הנאה המתחברת עם גיבור הסרט). כשרואים את סרטו חמור הסבר של מקווין קשה שלא לחשוב על "דג'נגו" המוגזם עד גיחוך שגם בו יש סצנות קשות לצפייה אך הן נבלעות בבליל ההתחכמויות והקריצות של טרנטינו (דמותו של מייקל פסבינדר כבעל האחוזה הדמוני ב"12 שנים של עבדות" מרשימה עשרות מונים מזו של דה קפריו ב"דג'נגו ").צ'וויטל אג'יופור הנהדר מגלם את סלומון גיבור הסרט. אג'יופור שעד היום לא היה מוכר (יחסית) מצליח לשאת את הסרט על כתפיו. בתחילה הוא גאה ,לאחר מכן הוא שפוף ואז הוא מבין שכדי לשרוד עליו ללמוד ל"שחק את המשחק" של הלבנים והפוך לרואה ואינו נראה. עוד עבד במטעי הכותנה של הדרום. פניו של אג'יופור הן כמו ציור רב שכבתי, הוא מעוות אותן ומצליח להביע מנעד עצום של רגשות (במיוחד בסצנה שבה לראשונה הוא מצטרף בשירה לקינה על מות אחד מהעבדים) בקאסט המצוין גם שחקנו הקבוע של מקווין, מייקל פסבינדר והאפל מתמיד וגם פול ג'אמטי ובראד פיט צצים להופעות אורח איכותיות.היום, כשבבית הלבן מכהן נשיא אפרו אמריקאי, נדמה שקל הרבה יותר לעסוק בתקופת העבדות בארה"ב. סרטו של מקווין הוא יצירה חשובה ומטרידה שעוד תעורר הדים ותגרור דיונים על זמנים אפלים וחשוכים בתולדות הדמוקרטיה הגדולה בעולם. למרות שמדובר ביצירתו הקומוניקטיבית ביותר של מקווין עד היום זוהי יצירה מקפיאת דם , יצירה שלמרות שהיא מאתגרת ולא קלה לעיכול - חובה לצפות בה.
סרט מקסים ונהדר !!!
השחקנים מושלמים (בעיקר מייקל פסבנדר), הצילום מעולה, הפס-קול מוסיף המון לאווירה, הדיאלוגים בנויים היטב והתסריט והעלילה מעניינים ועשויים היטב אבל הסרט לפעמים מרגיש כבד מדי.
בקיצור, מרגש. רוצו לראות, מומלץ בחום !!!
סרט אימה שלא עושה הנחות ומציג את תקופת העבדות במלוא כיעורה. קשה להאמין שמדובר בסיפור אמיתי ושבכלל היה סחר בבני אדם עד לא מזמן.. סרט מטריד ועוכר שלוה וגם חשוב ביותר ובהחלט ראוי לאוסקר שלו. לא לבעלי לב חלש!
שלח/י
בראד פיט
מייקל פסבנדר
בנדיקט קמברבאץ'
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות