הבן של אלוהים ביקורת סרט

בין עוד סרט מעיק על הסכסוך הערבי הישראלי, או קומדיה טיפשית שמתסיסה מחדש את עניין השד העדתי, יש בהחלט מקום גם לסרטים כמו "הבן של אלוהים" בנוף הקולנוע הישראלי. מדובר בסרט מסע מרגש, הטומן בחובו הרהורים על התא המשפחתי, אמונה ודת- מהסוג שניתן למצוא בשפע בקולנוע ההוליוודי וגם האירופאי, ודווקא אצלנו מעט נעלם מהאופק, וחבל.זהו סיפורו של ניצול שואה יווני בשם אברהם קופינס (מכרם חורי) שהוא גם ראש מועצה בדימוס, הנוטה להשתעשע גם כקוסם חובב, שנוסע מטעם המועצה להשתתף בכנס בעיר מולדתו ביוון. בצירוף מקרים מביך ומעט חלש תסריטאית, מצטרף אליו בנו החוזר בתשובה (זוהר שטראוס), עמו הוא מסוכסך כבר שנים, למסע השורשים הכפוי. קופינס מחליט לנצל את ההזדמנות ולחפש את האיש שהציל אותו מהנאצים במלחמת העולם השניה. בדרך הוא יפגוש גם זונה עם לב זהב (אריאן לאבד), שתקל על ליבו הכבד עליו מאז מות אשתו ותנסה לסייע לו במציאת האיש שהציל אותו, ובתיקון היחסים העכורים עם בנו. זהו שיתוף פעולה מחודש בן הבמאים ארז תדמור וגיא נתיב, שאחראים גם על הסרטים הקצרים "זרים" ו"אופסייד", ויצרו עם שותפים אחרים בנפרד את "סיפור גדול" ו"מבול". יחד עם התסריטאי שרון מימון הם שותפים לפיצ'ר הזה, שרחוק מלהיות יצירה מהודקת, אך עם זאת מצליח לסחוף ולרגש, כיאה למלודרמה קטנה ונוגעת, מהסוג שכל כך חסר כאן.הצלם בנג'י כהן, שחתום גם על הצילום ב"עד סוף הקיץ" ו"עולם אחר", שותף עם תדמור וגיא נתיב לויזואליות היפהפייה של הסרט, שנפתח בסצנה מרהיבה של קופינס, היוצר במעדנייה שלו. מכאן ואילך מקושט הסרט בהמון סצנות פואטיות שלא בהכרח מתכתבות עם העלילה, ויוצרות שבירה מעניינת של התוכן. סצנות ליריות, מרשימות מאוד ויזואלית, שצולמו בעיקר בסלוניקי ובסנטוריני שביוון, ומזכירות מעט את הקולנוע של פאולו סורנטינו ואפילו פליני. זוהי יוזמה מבורכת בקולנוע הישראלי, שנוטה לרוב לצילום מעט שמרני ומשעמם, בעיקר כשהוא מצטרף לעלילה טעונה ודרמטית. הסרט ללא ספק נשען על כתפיו של מכרם חורי, שעושה כאן ככל הנראה את תפקידו הטוב ביותר. קצרה היריעה מלהכיל מילים שיתאימו לתיאור הופעתו של כורי- הוא מצליח להביע קשת של רגשות אותנטים ואמינים במשחק מדויק ולא פחות ממבריק. אי אפשר שלא להתייחס לעובדה שחורי, הינו שחקן ממוצא ערבי המגלם כאן יהודי ניצול שואה, והתוצאה כלל לא תלושה או מכעיסה- חורי פשוט נבלע בתוך קופינס באופן כה אמין, עד כי כמעט ולא ניתן להפריד בין השניים. על תפקידו זה, זכה חורי בפרס אופיר, ובצדק רב. לצדו נמצאות דמויות אנמיות כמו הזונה הטובה, בגילומה של לאבד, והבן החוזר בתשובה. אף ששטראוס הוא שחקן מצוין, הוא לא מצליח להתעלות הרבה מעבר לקלישאתיות של הטקסט המעט בעייתי. באופן דומה זה נבלעת גם דמותה של לאבד- יפהפייה עצובה באופן מאוד אפור שכבר נראה לעייפה בהמון סרטים.על אף שהוא סוחף ומצליח לעניין לכל אורכו, נוטה הסרט למלודרמטיות מוגזמת, ונפער בו חור תסריטאי הנובע מעודפות קווי עלילה- היחסים בין האב לאשתו המתה, בין האב לבנו, לאישה החדשה שהוא פוגש, יחסיו של הבן עם משפחתו, ובין כל אלו גם סיפור החיפוש של האיש שהציל את האב. רצוי היה לוותר על אחד מהקווים הללו ולנסות לפתח את הדרמה דווקא במספר מועט יותר של קווים קיימים. הסצנות הליריות שהוזכרו לעיל מוסיפות לאופיו של הסרט אך כוללות גם סצנות ראפ מעט מגוחכות ותלושות של הבן, שלחלוטין ניתן היה לוותר עליהן. אופיר לייבוביץ' הלחין את המוזיקה הנהדרת, שמוסיפה רבות למימד הקסום שבסרט.נדמה ש"הבן של אלוהים" לא ממש הצליח להיות הסרט הפואטי שיוצריו רצו שהוא יהיה, אך ניתן בהחלט להעריך את יוצריו על האומץ להעיז בנוף קולנועי כה שמרני. ראוי לציין גם שעל אף בעיותיו מצליח הסרט לגעת, לרגש ולעניין. אם הייתה זו יצירת הביכורים של תדמור ונתיב ניתן היה למחול על החלקים התסריטאיים שהתפספסו, אך מכיוון שמדובר ביוצרים מנוסים, הציפיות הן מעט יותר גבוהות ולכן חבל שהויזואליות המהפנטת באה מעט על חשבון התוכן. חבל, אך בהחלט לא מקלקל- צפוי לכם ערב מהנה בקולנוע בזכות שני היוצרים הללו, שהחשק לראות עוד מהם גובר.

האודיסאה The Odyssey חדש 2026

מאמא Mama 2026 חדש 2026

פזמון חוזר Power Ballad חדש 2026

כימים אחדים Per amore di una donna חדש 2026

המכוון Tuner חדש 2026

מילה שלי I Swear חדש 2026

קלן 75 Koln 75 חדש 2026

אל שולחנו של זאב The Tasters חדש 2026

ערך סנטימנטלי Sentimental Value חדש 2026

בשם הבן Kidnapped חדש 2026