הקולנוע הנורווגי כמעט ואינו מוכר במחוזותינו לעומת זה של שוודיה ,דנמרק ופינלנד. מאז ימי הגל החדש של הקולנוע הנורווגי בשנות התשעים של המאה הקודמת זוכים יותר ויותר יוצרים להכרה מחוץ למדינתם הקטנה והקפואה כשאחד מהם הוא מורטן טילדום שביים את הסרט הנורווגי המצליח בכל הזמנים, "ציידי ראשים", ולאחרונה ביים את "משחקי החיקוי" שמועמד לכמה וכמה אוסקרים. עוד במאי נורווגי בולט יקיר פסטיבל קאן הוא בנט האמר שסרטו האחרון "1001 גרם " עולה היום לאקרנים.האמר חוקר בסרטיו את ההתנהגות האנושית ובמיוחד אוהב לעמת בין המדע הנוקשה והקר לבין הפעילות האנושית הכאוטית והבלתי צפויה. בסרטו "סיפורים מהמטבח" מתאר האמר מערכת יחסים בין מדען שנשלח לחקור את תנועותיו במטבח של עקר הבית כשבמהלך המחקר אסור למדען בתכלית האיסור לפתח קשר כלשהו עם נשוא מחקרו. המחקר כמובן משתבש והמדען בסופו של דבר הופך (רחמנא לצלן) לחבר הטוב של נשוא מחקרו.
פרסומת
ב "1001 גרם "הגיבורה היא מארי, מדענית שעובדת במכון הנורווגי למידות ומשקולות. חייה המסודרים ומאורגנים למשעי חווים טלטלות כשבעלה עוזב אותה ואביה נופל למשכב. מארי נוסעת לפריז להשתתף בסימפוזיון על הקילו הלאומי (מסתבר שיש דבר כזה...) ורצונה לנצח את הכאוס ולשמור על חיים מסודרים ומאורגנים יעמוד למבחן."1001 גרם" הוא סרט מסע על גילוי ושינוי. המעבר של הגיבורה עם הקילו הלאומי מנורבגיה לצרפת והמפגש שלה עם עיר האורות הכל כך שונה מהארץ הקפואה שממנה היא באה (תרתי משמע) יחייב אותה לבחון את אמונותיה ואת סדרי חייה והיא תצטרך להחליט אם היא עושה מעשה או לא.
הקילו – יחידת המשקל המוכרת והמוחשית ביותר, נחשפת על ידי האמר על כל צורותיה ומוזרויותיה. אותו קילו המוחזק אחר כבוד בקופסא הדורה הוא הקטליזטור של כל האירועים בסרט הוא בעצם משמש כמקגאפין, אותו מונח קולנועי שטבע הבמאי אלפרד היצ'קוק המתאר מכשיר עלילתי המקדם את העלילה, ומניע את פעולות הגיבורים, אך אין לו כל רלוונטיות נוספת לסיפור כשלעצמו. הגיבורים מייחסים לו חשיבות עצומה, ומבלים חלק ניכר מהסרט במרדף אחריו, בניסיון להשיגו, או לשמור עליו משהושג, אך מנקודת הראות של הצופה אין לו כל משמעות, ולרוב מסתיים הסרט מבלי שהפריט נחשף לצופה, וזאת מבלי שהעלילה נפגמת ומבלי שהצופה חש כי דבר מה חסר לו.
אפשר גם להתייחס לקילו כאל הדבר שמייצג באופן הברור והמובהק את העולם המדעי המסודר שהגיבורה היא חלק ממנו אך מתחת לפני השטח, חייה המסודרים מסתירים עצבות ואפילו עקרות רגשית שאותה היא תוכל לשנות רק אם תצא מהקופסא של עולמה.
בכל יצירותיו של האמר חבוי חוש הומור מעודכן ומתוחכם, שמציג את האבסורד שבניסיון לרבע את המעגל ולהשתלט על אי הוודאות החודרת לכל פינה בחיי גיבורי הסרט.
זהו סרט קטן ומסוגנן, מינימליסטי וספרטני שמצליח בהצטיינות יתרה לחדור לליבו של הצופה. זהו קולנוע אמנותי שאינו מתיימר לספק לצופה מוצר בידורי הוליוודי וכל כולו בחזקת "מים שקטים החודרים עמוק".
בכל חציו הראשון של הסרט הייתי בטוח שזו פארודיה על משהו. ההליכה הנאצית בטור אחרי הק"ג של כביכול (כי הרי מדע לא עוסק בטריויה כזו) מדענים היה חייב להיות חלק מפארודיה. רק לא הבנתי פארודיה על מה.
בסופו של דבר? צר לי להסכים עם מי שלא מבין את וודי אלן, אורי קליין - זה סרט שלא אומר דבר.
סרט שמנסה להיות סאטירי, בהצלחה חלקית בלבד. המעבר של השחקנית (המרשימה) מניכור ומרצינות יתר מגוחכת, לקשר מהנה ושמחת חיים אינו משכנע. סרט ראוי לצפייה לאוהבי קולנוע אמנותי בלבד.
"קטן ומקסים"
1001 גרם (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות