כאשר פורסם כי בראט ראטנר, הבמאי הצעיר (בן 32 בסך הכל) שביים את שני הסרטים בסדרת "שעת שיא", עומד לביים את החלק המקדים של "שתיקת הכבשים" לא מעט אנשים הרימו גבה וחששו כי המוצר הסופי לא יתרום לסדרה. מצד שני, סרט גרוע יותר מ"חניבעל" של רידלי סקוט קשה מאוד לעשות."דרקון אדום" התגלה כסרט מתח מקצועי ויעיל המשאיר את הצופה על קצה הכסא לאורך כל הדרך. התסריטאי טד טאלי, אשר כתב את הסרט המקורי בשנת 1991 וזכה על התסריט בפרס האוסקר, כתב סרט מתח שבאמת מצליח להפתיע אותנו, להוציא אולי הסצינות האחרונות שחוזרות לזאנר המתח האמריקני הסטנדרטי.
פרסומת
טאלי, והבמאי ראטנר, נותנים לנו הצופים שני רוצחים במחיר כרטיס אחד. ראלף פייס המצוין בתור הפסיכופת אותו צריכה המשטרה לתפוס (אל דאגה לא קלקלתי את הסרט, הצופים יודעים שהוא הרוצח בערך בדקה העשירית של הסרט) ואנתוני הופקינס שמצליח לשחזר בצורה מעוררת השתאות את דמותו של חניבעל לקטר עם אותן מחוות, צורת דיבור וקול שסיגל לעצמו לפני עשור. מי שלא יודע יכול לחשוב כי שני הסרטים נעשו במקביל. גם סרט זה, כמו שאר הסרטים בסדרה, מבוסס על ספר מאת תומאס האריס. אגב, בעבר כבר נעשתה גרסה קולנועית לסרט, היה זה בשנת 1986 ולסרט קראו MANHUNTER. מייקל מאן (היט, המקור) ביים ואת דמותו של לקטר בסרט ההוא גילם בריאן קוקס אותו ראינו לאחרונה בסרט "זהות כפולה" ובשנה הבאה נראה אותו ב"אקס-מן 2".עלילת הסרט בקצרה: לרוצח סדרתי כמו חניבעל לקטר תמיד יש מעריצים. לקטר מעריך את המסירות של מעריציו, במיוחד עכשיו, כשהוא כלוא בבית החולים לחולי נפש. ויל גרהאם, חוקר ה- FBI הוא זה שגרם ללכידתו של לקטר אולם נאלץ לשלם מחיר יקר שריתק אותו למיטת בית החולים לתקופה ארוכה. לאחר שפצעיו של ויל גרהאם החלימו, הוא לקח את משפחתו לפלורידה ופרש מן ה-FBI. אבל המעריץ החדש של לקטר, שרוצח באכזריות משפחות בשנתן בלילות ירח מלא, מכריח את גרהאם לחזור מפרישה ולהשתמש פעם נוספת בכשרונו המקולל לחדור לראשי רוצחים סדרתיים. אחרי שהוא לומד את זירות הפשע הזוועתיות באטלנטה ובברמינגהאם, גרהאם מבין שבשביל שיהיה לו סיכוי לתפוס את "פיית השיניים" הוא יהיה חייב גישה למוחו של מישהו מעוות ומבריק כמו הרוצח, וזה אומר מפגש נוסף עם אויבו הנצחי - ד"ר חניבעל לקטר.
בסרט אוסף נדיר של שחקנים איכותיים וטובים. כל השחקנים בחמשת התפקידים הראשיים היו מועמדים או זכו בפרס האוסקר. לצידו של הופקינס מככבים אדוארד נורטון, שלאמר שהוא השחקן הצעיר הטוב ביותר שקיים היום הפך כבר מזמן לקלישאה. אמילי ווטסון, שמנסה לשנות כיוון מסרטים כבדים ואיכותיים כגון "לשבור את הגלים" ו"הילרי וג'קי" אל עבר המיין סטרים האמריקני. רייף פיינס, שמצליח לשחק בדיוק רב את דמותו של הפסיכופת הזוכה לכינוי "פיית השיניים" ומעביר לנו דמות פסיכוזית אך עם זאת פגיעה ורגישה. הארווי קייטל ופיליפ סיימור הופמן שאומנם חוזר על דמותו של השמנמן המגמגם שרוצה לעלות על הספור האמיתי, אבל גמגומיו חינניים ביותר.ראטנר קיבץ לצידו את מיטב אנשי הקולנוע של ימינו. להוציא התסריטאי טד טאלי נמצא את המפיק המנוסה דינו דה לורנטיס, אשר הפיק גם את "חניבעל" ואת הגרסה הראשונה בשנת 1986. הצלם המצוין דנטה ספינוטי, שהיה מועמד פעמיים לפרס האוסקר (על צילום: "סודות ל.א, ו "המקור"), והמוסיקאי דני אלפמן ("ספיידרמן", "באטמן" ועוד רבים) שמקפיץ את הסרט (ואת הצופים) עם המוסיקה המצוינת שלו. בימויו המקצועי של ראטנר, שהתמחה בעיקר בסרטי פעולה, תורם לקצב המהיר של הסרט ולא ניתן להרגיש באורכו (הסרט הוא קצת יותר משעתיים). טיפולו של ראטנר בשחקנים מגלה לנו, לראשונה בסדרה, רבדים נוספים על כל הגיבורים ולא משאיר אותם ברמת הסטריאוטיפ.שורה תחתונה: "דרקון אדום" הוא סרט מתח יעיל ומקפיץ המספק הנאה צרופה מתחילתו ועד סופו, בהחלט שווה את מחיר הכרטיס. 8 פלוס בסולם אלון.
סרט טוב מאוד. לא מתקרב ברמה לשתיקת הכבשים הידוע, וכמובן שהופקינס, למרות הופעה טובה, לא מצליח לשחזר את ההופעות הגדולות בתור הקניבל מ"חניבעל" ושתיקת הכבשים. לעומת זאת, השחקנים הראשיים שמשחקים דקות רבות יותר טובים מאוד. נורטון כרגיל מבריק, ווטסון גדולה כעיוורת- ושימו לב לרייף פיינס, הלורד וולדמורט בכבודו ובעצמו, במשחק מבריק כרוצח התורן. סוף מפתיע, כשאתה בטוח שהכל נגמר קורה משהו אחר. כדאי לראות.
סרט יפה מאד, אנתוני הופקינס נהדר כמו תמיד (אני ראיתי רק בשבילו) אבל ראו הוזהרתם! לשלושת האנשים שעוד קוראים, אם תיקראו את הספר (מומלץ!!!) תראו שהסרט מדוייק אבל הוא חותך כל כך הרבה ונראה כל כך קצר פתאום, כמו חניבעל, אתם יודעים איזה ספר מדהים ועוצר נשימה? טתראו מה קרה לסרט כי לא היה זמן... בקיצור, תראו ת'סרט אבל תיקראו ת'ספר.
שלח/י
אדוארד נורטון
הארווי קייטל
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות