באחת הסצנות האהובות עלי מתוך "מועדון קרב", אדוארד נורטון מתאר איך זה לעבוד במשרד כשהוא סובל במשך חצי שנה מנדודי שינה. הכל מרגיש לו כמו העתק של העתק של העתק. "גבר גבר" (אין קשר ל"גבר, גבר" משנת 2005) סרטו של שון אנדרס ("איך להיפטר מהבוס 2") הוא העתק של העתק של העתק (סימולקרה) של שבלונה עליה מבוססות הקומדיה האמריקאית הטיפוסית. "גבר גבר" הוא יותר שמיכת טלאים שנבנתה מדפי תסריט משוכתבים של סרטים אחרים מאשר סרט שעומד בפני עצמו.יותר מכל, "גבר גבר", מרגיש כמו תאונת דרכים בין סרטי אדם סנדלר ל"צער גידול בנות". גיבור הסרט הוא בראד (וויל פארל), חנון תמים, טוב לב ובעל לשרה היפיפייה (לינדה קרדליני). בנוסף הוא אב חורג מושלם לילדיה שמתקשים לקבל אותו כתחליף אב. הוא רגיש, מחובר מאוד לצד הנשי שלו ומתנדב לכל פעילות אפשרית למען הילדים. הוא למעשה יותר אימא מאשר אבא. חייו משתבשים כאשר דאסטי (מארק וולברג), האב הביולוגי של הילדים, מחליט להגיע לביקור. דאסטי כמובן הוא באד גאי שרירי, חתיך וקשוח וכך בראד מוצא את עצמו מאוים על ידו. דאסטי מתחרט על כך שהוא נטש את שרה וילדיו ומחליט להילחם על מקומו בחזרה מול בראד.
פרסומת
המאבקים הללו יוצרים סצנות שטויות יותר ופחות שכבר נראו בעשרות קומדיות אחרות. ישנן מעט מאוד סצנות מקוריות ומצחיקות ב"גבר גבר" אחת מהן מתרחשת כאשר בראד מגיע לבדיקה אצל מומחה לפוריות. רוב הסצנות כתובות בצורה מאולצת ומתאמצת. יחד עם זאת, הכל נעשה במודעות עצמית מוחלטת, אבל לא מודעות עצמית כזאת שהופכת את הקומדיה למצחיקה ומצילה אותה מעצמה, אלא כזאת שפשוט משתמשת במודעות העצמית כדי לצאת ידי חובה.המודעות העצמית פולשת גם לתוך הפרסומת שהסרט עושה לדגם משפחתי של חברה מסוימת גם בפתיחת הסרט וגם בסיומו, כדי שחס וחלילה הקהל לא יפספס אותו. זאת עוד סיבה מדוע "גבר גבר" הוא יותר מוצר מאשר סרט. זהו סרט שהקהל יודע בדיוק מה הוא יקבל כשהוא יראה אותו כי הוא כבר ראה אותו במידה מסוימת עשרות פעמים. "גבר גבר" הוא גם צעד אחורה למארק וולברג, שלא עשה תפקיד כל כך שטוח, מביך ומבזה מאז קריירת הראפ שלו כמארקי מארק.
סרט סביר וממוצע !!!
השחקנים מעולים, הצילום נהדר והדיאלוגים מעניינים לרוב אבל הפס-קול בינוני, פחות מחצי מהבדיחות מצחיקות והתסריט והעלילה די צפויים בסה"כ. סרט יותר כיפי ומהנה מאשר טוב !!!
בקיצור, אפשר לראות !!!