יחי הקיסר ביקורת סרט

בסרט "לילה בקזבלנקה" מתמנה גראוצ'ו מרקס למנהל מלון ואומר לפקיד הקבלה "בוא נחליף את כל מספרי החדרים". מזועזע שואל אותו הפקיד "אבל למה? הרי האורחים לא ימצאו את חדריהם!" על כך עונה לו גראוצ'ו: "נכון,אבל זה יהיה נורא כיף". נדמה והאחים כהן, מהיוצרים המוכשרים בהוליווד, כבר מזמן הפסיקו "לדפוק חשבון" והם עסוקים בשלהם: ניסיון למצוא תשובות לשאלות תאולוגיות ולעניינים כמו מה עדיף קפיטליזם או מרקסיזם? אה כן, הם גם עסוקים בעוד דבר פעוט אחד שבסרטם האחרון"יחי הקיסר " בולט במיוחד - לעשות כיף...האחים חוזרים לחברת "קפיטול" ולהוליווד של שנות החמישים שעסקו בה ב"ברטון פינק" אך הפעם את העגמומיות והמלנכוליה שליוותה את "ברטון פינק", מחליפה רכבת שדים שעושה מחווה לתור הזהב ההוליוודי, מוקירה אותו ולועגת לו בו זמנית. שנות החמישים הם תור הזהב של האולפנים הגדולים - רגע לפני שפסיקות בית משפט והולדת הטלוויזיה יורידו אותם מנכסיהם. האולפנים - שבהם המפיקים הם האלים וכוכבי הקולנוע הם בובות על חוט החתומות על חוזים דרקוניים – מייצרים ספקטקלים היסטוריים ראוותניים, מיוזיקלס משובבי לב ומערבונים בידוריים. אדי מניקס (דמות שהייתה קיימת במציאות) הוא מפיק וגם "מסדר", אחד כזה שפותר בעיות לכוכבי האולפנים. וברוך השם יש לאדי מספיק בעיות לפתור – השחקן הראשי בסרט ההיסטורי "יחי הקיסר" נחטף על ידי קבוצה קומוניסטית (שחבר בה הוא הרברט מרקוזה מאנשי אסכולת פרנקפורט, ומי חוץ מהאחים כהן ישים הוגה דעות מכובד שכזה בסרט קליל כנוצה?), השחקנית הראשית בסרט בהריון, שחקן מערבונים מצליח מתגלה ככישלון בהפקה דרמתית ושתי רכילאיות רודפות אותו בניסיון להשיג סקופ .ואם זה לא מספיק, הרי אדי מחוזר על ידי אנשי חברת "לוקהיד" שמציעים לו עבודה מכובדת בעולם האמיתי.תוך כדי קריצה למיטב כוכבי וסרטי שנות החמישים (ג'ין קלי ,אסתר ווילאמס והסרטים "בן חור" ,"קוו ואדיס" "הרימו עוגן", ועוד ועוד ) בוחנים האחים את הוליווד ואמריקה של שנות החמישים וכדרכם מעלים שאלות בנושא אלוהות והפעם גם השיטה הקפיטליסטית והקומוניזם. הסצנה שבה יושב מניקס מול אנשי דת ומבקש את דעתם על הצגת הדת בסרט "יחי הקיסר" היא לטעמי המוצלחת בסרט והיא מראה עד כמה האחים מסוגלים להיות משעשעים ונוקבים בעת ובעונה אחת. אנסמבל גדול ומגוון של שחקנים נדבק בחדוות היצירה של האחים. במיוחד שווה לציין את ג'ורג' קלוני כשחקן דביל שמגלה את עצמו לאחר שנחטף ואת אלדן ארנרייך –מעין ג'יימס דין בן זמננו – המגלם שחקן מערבונים טוב לב שמנסה בכל כוחו להפוך לשחקן דרמטי. אז נכון שהסרט לא אחיד בקצבו ויש קטעים שבהם אולי הלכו האחים רחוק מדי אבל בסך הכול מדובר באחד הסרטים הטובים המוצגים כרגע על מסכינו. הצפייה ב"יחי הקיסר" גרמה לי הנאה רבה וכשהאורות נדלקו רציתי עוד.ועוד דבר קטן-גדול: אולי כפרודיה על ברגמן מופיע כריסטוף למבר הצרפתי כבימאי סקנדינבי .כשראיינתי את למבר בזמנו בפסטיבל הסרטים בחיפה ושאלתי אותו לסרטו האהוב ביותר עליו הוא ענה "מורטל קומבט" שאלתי אותו מדוע והוא ענה "כי היה כיף". נראה שבזה הוא לא שונה מהאחים מרקס או מהאחים כהן.