לא דופקות חשבון ביקורת סרט

הסרט "לא דופקות חשבון" מגולל את סיפורן של שתי גרופיות של כוכבי רוק, ויני (סוזן סרנדון) וסוזט (גולדי הון) אשר בסוף שנות השישים נהגו לפקוד בקביעות את מיטתם של כוכבי רוק גדולים, ואשר לאחר מכן נפרדו דרכיהן. ויני הפכה לאשה חמורת סבר, אם לשתי ילדות ורעיה נאמנה. סוזט, מאידך, נשארה טיפוס רוקיסטי וחופשי. בשעת מצוקה כספית, סוזט נזכרת בחברתה משכבר הימים, ממנה לא שמעה כבר למעלה משני עשורים, והיא פוצחת במסע לעבר חברתה, תוך שהיא אוספת סופר תמהוני (ג'פרי ראש) ומתבודד.הדמויות של ויני וסוזט נבנו בהשראת שיר שכתב ג'ים מוריסון, סולן להקת הדלתות, האומרות "ליל קיץ אחד, בעת טיול לאורך המזח, פגשתי שתי בחורות צעירות, שמה של הבלונדינית היה חופש, ושמה של הבחורה הכהה, אחריות". כך גם בסרט, חופש (סוזט) נשארה בעולם הרוקנ'רול, בעוד אחריות (ויני) התחתנה והסתדרה בחיים. הסרט אינו מסעיר. רחוק מכך, אולי הוא אפילו משעמם במידת מה וחסר משמעות של ממש. הצופה ממתין להתרחשות אמיתית שתקרה על המסך, אבל זו מבוששת לבוא, וההמתנה מתישה את הצופה. עם זאת, הסרט נשען, לגמרי לא רע, על משחק טוב מאד של הדמויות הראשיות ועל מערכות היחסים ביניהן. גולדי הון, שבכל יום מצוי הנה שחקנית מאוסה עליי, מצליחה דווקא כאן לעשות תפקיד מקסים ולא מוגזם מדי, תוך שהיא משאירה את המניירות הרגילות שלה מאחור, וטוב שכך. ג'פרי ראש נותן כאן הופעה שונה מעט, מחויכת ומפויסת יותר, מבסרטיו האחרונים. דווקא סוזן סרנדון מעניקה הרגשה של פיל בחנות חרסינה, אם כי גם משחקה ראוי בהחלט.האם ללכת ל"לא דופקות חשבון" בקולנוע? זו שאלה של סדר עדיפות. בתקופה בה הוא יוצא לאקרנים, עולים לא מעט סרטים ראויים ומעניינים, והדבר פוגם באטרקטיביות שלו. יתרה מכן, זהו סרט שהמסך הקטן בהחלט יכול למצות ממנו בידור קליל וחביב, ועל כן אולי להמתין לגרסת הדי.וי.די. בכל אופן, הבחירה בידכם. לסיכום: משחק טוב של גולדי הון וג'פרי ראש. אפשרי. 6 בסולם יגאל.