אי שם ב-2002 זרח כוכבה של ניה ורדלס, קומיקאית אמריקאית ממוצא יווני. הסרט "החתונה היווניה שלי" - שהיא כתבה לו את התסריט ושיחקה בו בתפקיד הראשי - זכה במועמדויות לאוסקר ולגלובוס הזהב וגרף קרוב ל-400 מיליון דולר בקופות. סיפור העלילה על בחורה ממשפחה יוונית שמעזה להמרות את פי משפחתה ומתחתנת עם בחור לא ממוצא יווני כבש את לבבות הצופים וורדלס נגעה בשמיים.אלא שמאז חוותה ורדלס בעיקר כישלונות: סרטה השני, "קוני וקרלה" נכשל בקופות, סדרה על פי הסרט בוטלה לאחר שבעה פרקים, סרט בבימויה על מדריכת תיירים ברומא כשל והפרויקט המשותף שלה עם טום הנקס וג'וליה רוברטס, "לארי קראון", היה לא פחות מקטסטרופה. וכעת ורדלס חוזרת ל"חתונה היוונית שלי 2" ולמרות ההצלחה הקופתית המינורית התוצאה די מזעזעת.
פרסומת
הפעם ורדלס היא כבר אמא לחוצה בעצמה למתבגרת בת 17. המשפחה עדיין לא נותנת לנשום והטוויסט בעלילה מגיע כשמתברר שבעצם הוריה של הגיבורה לא נשואים כדת וכדין וכולם מתכוננים לחתונה נוספת. השאלה האם בכלל יש לסרט הזה תסריט, והאם אפשר לקרוא לאוסף האפיזודות שמופיעות על המסך עלילה?ורדלס יכלה ליצר בסרט ההמשך תובנות מעניינות לא פחות מהמקור לגבי יחסי משפחה, ילדים וכל הנושא של זהות אתנית אולם במקום זאת נדמה כי ניסתה לחלוב עוד קצת את הצלחת הסרט הראשון ולכן הבדיחות ממוחזרות, הדמויות לא השתנו והכל נדמה מאולץ ובעיקר לא מצחיק.
שני קטעים בסרט - מחווה ל"חתונה לבנה" של בילי איידול רק בסטייל יווני/אמריקאי עכשווי וסצנת החתונה עצמה - מרימים לרגע את הסרט משיממונו ומוכיחים כי ורדלס יודעת לעשות קולנוע מרגש ונוגע ללב. חבל שמדובר בערך בעשר דקות בלבד מתוך יצירה מקוממת ובעיקר מעליבה. גם הקומיקאית הנהדרת זוכת ה"טוני" אנדראה מרטין בתפקיד הדודה לא מצליחה להציל את המצב.
סרט בכיף. אין הרבה עלילה, אין קונפליקט, אין דרמה. ובכל זאת משום מה יושבים מהתחלה עד הסוף עם חיוך מאוזן לאוזן, ויוצאים מהסרט עדיין עם החיוך, לעוד זמן מה. אין לי מושג למה הסרט הזה עושה כל כך טוב על הלב. אולי בגלל שהוא משעשע ומלא הומור? :) ממליצה בחום.
