"תיבה רוסית" סרטו של אלכסנדר סוקורוב, נחשב לאחד ההישגים הכי גדולים בתולדות הקולנוע. כל 90 הדקות של הסרט צולמו בשוט אחד רציף בהשתתפות 2000 שחקנים ושלוש תזמורות. הסרט צולם כולו במוזיאון ה"הרמיטאז'" בסנט-פטרסבורג. "תיבה רוסית" היה בעצם המחזה של סיטואציות מ-300 שנים של היסטוריה רוסית. סוקורוב הוא אחד מחסידי ההיסטוריה והאמנות הגדולים בעולם וגם בסרטו החדש הוא ממשיך בקו דומה, אם כי כאן מדובר בהפקה הרבה יותר צנועה ומצומצמת מאשר "תיבה רוסית".ב"פרנקופוניה" סוקורוב יוצא למסע היסטורי דרך מוזיאון ה"לובר" בשנים בהן פריז הייתה נתונה תחת הכיבוש הנאצי. "פרנקופוניה" הוא שילוב בין סרט תעודה היסטורי לבין ניצוצות מדמיונו הקודח של סוקורוב. כידוע במלחמת העולם השנייה נהרגו יותר מ-60 מיליון בני אדם. בעוד שחיי אדם לא היו שווים הרבה באותם זמנים, ליצירות האמנות במוזיאון ה"לובר" היה ערך אדיר. כדי למנוע את השמדתן בזמן הבליץ הגרמני, כל היצירות מלבד הפסלים הבלתי ניתנים לניוד, הועברו לארמונות שונים ברוסיה. התהליך נעשה תחת פיקוחו ז'אק ז'וז'אר, מנהל המוזיאונים הלאומיים של צרפת. גורלן של יצירות האמנות תחת הכיבוש הנאצי לא היה ברור. באותם ימים היטלר שלח מטעמו ל"לובר" את היסטוריון האמנות שלו פרנץ וולף מטרניך ונראה שעתיד המוזיאון והיצירות היה תלוי בדיאלוג שבין המנהל להיסטוריון.
פרסומת
סוקורוב רחוק מלהיות במאי קולנוע סכמתי או סטנדרטי. הקולנוע שלו קשה להגדרה ודורש סבלנות. במידה רבה זה יהיה עוול לכנות את "פרנקופוניה" כסרט היסטורי או סרט תעודה-היסטורי. מה שכן אפשר להדביק עליו הוא התווית "יצירת אמנות". זוהי יצירת אמנות על יצירות אמנות בדיוק כמו ש"הלובר" עצמו הוא יצירת אמנות אדריכלית שמכילה יצירות אמנות מסוגים שונים בתוכה.יותר מכל "פרנקופוניה" הוא הצדעה ל"לובר" וליצירות האמנות הכלולות בו. הסרט פועל בכמה מימדים: הראשון הוא הדיאלוג שסוקורוב מבצע עם קהל הצופים שלו דרך מסך הקולנוע. סוקורוב מספר לקהל על ההיסטוריה של אותם ימים, מציג לו קטעי ארכיון, מפעיל את דמיונו ואפילו שואל אותו שאלות ומבקש ממנו לחשוב. במימד השני, סוקורוב ממחיז סצנות שהתרחשו באותם ימים, או ליתר דיוק ממחיז בתיווך דמיונו כיצד הוא חושב שנראו המפגשים בין מטרניך לז'וזאר. ברגעים מסוימים הוא אפילו מדבר אליהם. במימד השלישי סוקורוב מסייר במוזיאון ה"לובר" ושם פורצים מדמיונו דמויותיהם של נפוליאון ומריאן - הדמות שסימלה את המהפכה הצרפתית.
בממד זה באה לידי ביטוי עבודת הצילום המעולה של ברונו דלבונל. כידוע המצלמה רואה וקולטת מידע ויזואלי הרבה יותר טוב מאשר העין האנושית. דלבונל מחמיא בעזרת מצלמתו למוזיאון וליצירת האמנות שלו. הוא מלטף עם העדשה את הפסלים, הציורים והקירות. הוא מצדיע ביחד עם סוקורוב גם לאמנות האדריכלות. הדרך בה הוא מצלם את המוזיאון ויצירותיו והאופן בו הוא משתמש בתאורה מעצימים את מעמדם והופכים את הצפייה למרהיבה.אף על פי שסוקורוב לא התייחס לכך בהרחבה, יותר מכל עלתה בי לאורך הצפייה המחשבה על איך חייהם של יותר מ-60 מיליון אזרחים קופחו בזמן המלחמה ואילו על יצירות האמנות שב"לובר" דאגו לשמור כל-כך טוב. איך זה שאמנות הפכה להיות חשובה יותר מחיי אדם? אבל במחשבה לאחור אפשר למצוא את התשובות לאורך הצפייה; תמונות ופסלים הן לא רק יצירות אמנות, אלה גם החלונות שלנו להיסטוריה, שכן האנושות מוגדרת במידה רבה על ידי ההיסטוריה שלה. לכן לא פלא שגם בימננו, במקרים רבים, ישנה העדפה לקידוש ההיסטוריה על פני החיים."פרנקופוניה" הוא סרט קל יותר לעיכול מאשר "תיבה רוסית". חשוב להגיע אליו מוכנים ולא לצפות לסרט עלילתי, מה שיכול לקרות למי שצופה בטריילר או מי שלא ראה מעולם את סרטיו של סוקורוב. מקומו של "פרנקופוניה" הוא במוזיאון. למרות שלא מדובר בסרט עלילתי, אלא סרט שעוסק בהיסטוריה של האמנות, מדובר ביצירה מעניינת, מרהיבה ומעוררת מחשבה.
סרט מאוד שונה,מרתק,שבו סוקורוב מוביל את הצופה בעזרת מצלמת הקולנוע ועם אפקטים מיוחדים של אופניי צילום, דרך העיניים והמחשבות שלו. בהסתמך על עובדות היסטוריות,מעסיק את סוקורוב הרעיון של מה יקרה לאומנות -העל במלחמה הבאה, איך נצליח שוב להגן עליה?סרט מאוד מקורי וחכם.
"שיעור בהיסטוריה"
פרנקופוניה (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות