מייק ודייב מחפשים דייט ביקורת סרט

הקיץ הגיע ואיתו מגיעות קומדיות הקיץ שכל המטרה שלהן להוציא אתכם עם חיוך על הפרצוף בכל מחיר. "מייק ודייב מחפשים דייט", סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי ג'ייק סצ'ימנסקי, היא קומדיה שכזו ובגזרת הצחוקים היא מספקת בחלקה את הסחורה, אבל אפילו בעונה חמה שבה אנו לפעמים רוצים רק לקרר את המוח בקומדיה טיפשית ומהנה, "מייק ודייב" היא גסה, נמוכה ומפוזרת מדי מכדי להיחשב כמוצלחת לסוגה.מייק (אדם דווין, "משפחה מודרנית") ודייב (זאק אפרון) הם שני אחים פרועים שלא ממש התבגרו ומצליחים לחרב כל אירוע משפחתי בו נכחו. הוריהם מכריחים אותם להביא בנות זוג הולמות למסיבת החתונה של אחותם בהוואי, כדי שיימנעו מלהתחיל עם אורחות האירוע ולהרוס את החגיגה. השניים מפרסמים מודעת דרושים אליה נענות בחורות רבות, ולבסוף הן בוחרים בשתי בחורות פרועות - טטיאנה (אוברי פלאזה) ואליס (אנה קנדריק), שמעמידות פני מהוגנות כדי לזכות בחופשה חינם. כצפוי העניינים נחרבים במהרה, האופי האמיתי של הבנות נחשף וגם מייק ודייב חוזרים לסורם והחבורה מצליחה לגרום להרס האירוע בשלל דרכים מגוונות החל ממסז'יסט אינדיאני חרמן שמעניק עיסוי אינטימי לכלה, דרך דריסת הכלה על ידי טרקטורון ועד למעשה מגונה שמתבצע בבת דודתם על ידי טטיאנה בתמורה לכרטיסים להופעה של ריהאנה. כפי שהבנתם, ההומור בסרט לא מעודן במיוחד ומנסה, כדרכן של קומדיות אמריקאיות בשנים האחרונות, להכניס מספר סצינות בוטות במיוחד שייחרטו בזיכרון הצופים ויגרמו לצחוקים של מבוכה.לפעמים זה עובד, פעמים אחרות זה סתם מיותר וחסר טעם. לזכותו של הסרט כמות הבדיחות בו רבה, כך שסצנות מיותרות נדחקות במהרה לטובת בדיחה או חילופי דיאלוג מוצלחים. הרבה מההומור נשען יתר על המידה על רפרנסים תרבותיים, מה שמצריך את הקהל להיות מעודכן בנבכי התרבות האמריקאית ויגרום לחלק גדול מההומור בסרט להתיישן עם הזמן. בעוד זאק אפרון כבר הוכיח ב"שכנים" את יכולותיו כשחקן קומי מוצלח ומספק הופעה אמינה ביחס לאיכות הטקסט שניתן לו, אדם דווין במשחק מוגזם ובדמות הבלתי נסבלת שנכתבה עבורו, גורם לרצות שהסצנות בכיכובו יסתיימו בהקדם. אנה קנדריק ואוברי פלאזה הן ליהוק מוצלח לתפקיד הבנות המופרעות, אך טובות מבפנים, ומצליחות להוות קונטרה הולמת מול צמד האחים.התסריטאים אנדרו ג'יי כהן וברנדן אובריאן ("שכנים", "בתול בן 40") הוכיחו בקומדיות הקודמות שהם כתבו ביחד שהם יכולים ליצור סיפורי "ברומאנס" פרועים ומוצלחים, שיש בהם יותר מהנראה על פני השטח. בסרט הזה ההומור הנמוך והעלילה הלא מספיק מעניינת, יוצרים קומדיה ילדותית שלא מצליחה לשחזר את הצלחת סרטיהם הקודמים וברגעיה החלשים נדמית יותר כאחת מקומדיות החופשה חסרות ההשראה שאדם סנדלר מספק לאחרונה, ופחות כקומדיות הפרועות המוצלחות על המבוגרים שלא מצליחים להתבגר של עידן פוסט ג'אד אפאטו.