הזאב האחרון ביקורת סרט

לבמאי הצרפתי ז'אן ז'אק אנו יש יחסי אהבה עם הטבע. עוד בסרטו "החיפוש אחר האש" הפליא אנו ביכולותיו להעביר לצופה את הנופים היפים בתבל כשבסרט "הדוב" הוכיח את יכולתו לשלוט גם בחיות וממש ללמד אותן לשחק למול המצלמה. שנה לאחר שיצא לאקרנים מגיע לארץ הקודש סרטו החדש "הזאב האחרון" הפקה אפית המתרחשת באזור מונגוליה.סטודנט צעיר נשלח - במסגרת המהפכה התרבותית של מאו – לערבות מונגוליה כדי ללמד את המקומיים דעת ובינה. סצנת הפתיחה של הסרט מזכירה את פתיחת סרטו של ז'אנג יימו "כשתקראי בשמך", כאשר גם שם סטודנט צעיר מגיע לפרובינציה רחוקה. הסטודנט לומד להכיר את הזאבים שהם החיות הדומיננטיות במישורים המונגולים. הכפריים סוגדים לזאבים, אך גם דואגים להשמיד את הגורים הצעירים כדי שאוכלוסיית הטורפים האינטליגנטיים הזו לא תתרבה. קיים דו קיום שביר בין הכפריים לזאבים ואנו מציג את הזאב – אחת החיות שסבלו ממוניטין רע לאורך ההיסטוריה- כחיה אצילית ונבונה.כדי לסבך את העלילה מחליט הסטודנט לגדל גור זאבים ובמקביל פועלים באזור ציידים שמפירים את דו הקיום עם החיות והכל מוביל בסופו של דבר לעימות בלתי נמנע בין החיה לאדם ובין הטבע הקסום לציויליזציה שמוצגת בסרט כאם כל החטאים. אנו חזר לסין והתפייס עם השלטונות לאחר שסרטו "שבע שנים בטיבט" הוחרם והוא הפך לפרסונה נון-גרטה במדינה, כאשר הסינים לא אהבו את ההצגה האוהדת של טיבט שנכבשה באכזריות על ידי הסינים. כשהספר "וולף טוטם" הצליח באופן היסטרי בסין הבינו השלטונות שרק אנו מסוגל להרים פרויקט שכזה והוא נקרא לדגל. הוא גידל גורי זאבים בשבי במשך ארבע שנים עד שהפך אותם לשחקנים של ממש ולכוכבי קולנוע לגיטימיים. הצילומים מדהימים וסצנות הטבע מהפנטות ובכל זאת.אם היה מדובר בסרט תיעודי, היה אנו ראוי לאוסקר ללא ספק אולם למרות הצילומים והאווירה יוצאי הדופן העלילה פשטנית ואינה מעניינת והסרט הופך לעוד אלגוריה שדופה על יחסי האדם המשחית למול הטבע. הפשטות של העלילה מזכירה לעיתים את סרטיו המוקדמים של ז'אנג יימו אולם ללא התחכום והעומק שהיא מנת חלקו של גדול במאי סין.בסופו של דבר נותרתי עם התחושה כי צפיתי בעוד פרק מפואר ככל שיהיה של "עולמו של וולט דיסני" וחבל כי הפוטנציאל ליצירת מופת היה קיים. אם ללכת אז רק בגלל הנופים והזאבים, מצד שני אפשר גם לצפות בנופים וזאבים בערוץ דיסקברי.