"היהודים נמצאים בכל מקום", "הם עוזרים זה לזה", "הם עשירים ומצליחים", "הם מנצלים לרעה את זכר השואה", "הם הרגו את ישו", "יש להם אף גדול" ועוד ועוד. כל הסטראוטיפים והקלישאות הללו עומדים במוקד "היהודים", סרטו החדש של הבמאי הצרפתי היהודי, איוואן אטאל. לחלק מהסטראוטיפים הוא מקדיש סיפורים שלמים, ולאחרים הוא מתייחס בתוך הסיפורים עצמם. אם תרצו, "היהודים" הוא שילוב בין "היהודים באים" שסיימה לא מזמן את עונתה השנייה לבין "סיפורים פרועים" הארגנטינאי.אטאל, שנולד בתל אביב, מגלם את עצמו בסרט כמי שמגיע לפסיכולוג כדי לדבר על האובססיה שלו כלפי אנטישמיות והתעסקות במצבם של היהודים. הוא עד כדי כך אובססיבי שהוא יודע כמה יהודים יש בכל מדינה בעולם. בין שיחה לשיחה עם הפסיכולוג, מופיע סיפור מסוים העוסק בסטראוטיפים על היהדות. אחד הסיפורים עוסק בבעלה של מנהיגת מפלגה אנטישמית, שמגלה שאמו יהודייה ולכן גם הוא יהודי. זה מזכיר את המקרה שהתרחש לפני כמה שנים בהונגריה, כאשר צ'ונאד סגדי, שהיה חבר בכיר במפלגה לאומנית-אנטישמית, גילה שהוא יהודי.
פרסומת
אטאל, אסף כוכבים צרפתיים גדולים לסרט כמו למשל את דני בון ("ברוכים הבאים לצפון") וגם את רעייתו של אטאל, שרלוט גינסבורג, שמגלמת באחד הסיפורים גרושה מתוסכלת שמאשימה את בעלה בתור היהודי העני והלא מוצלח היחיד בעולם. בעקבות כך, בעלה מחליט להתנער בוקר אחד מיהדותו במחשבה שהעובדה שהוא עני ולא יוצלח היא הוכחה שהוא באמת לא יהודי. גינסבורג מגלמת כאן תפקיד לא אופייני לה, בהצלחה רבה.מסיפור לסיפור, אטאל, שגם כתב את התסריט, מתחיל לעלות את מינון ההתפרעויות בסרט. כל סיפור הופך ליותר מטורף ופחות הגיוני מקודמו. בין היתר ישנו סיפור הכולל מסע בזמן של סוכן מוסד לימי ישו. פרק זה צולם בחלקו בישראל ואם תמצמצו תפספסו את רבקה מיכאלי בתפקיד אורח הכולל חצי משפט. באחד הסיפורים האחרים אפשר לראות גם את אילן דר וגבי עמרני.
"היהודים" זכה לביקורות קוטלות בצרפת ומחוצה לה אבל אני לא הצלחתי למצוא לכך כל הצדקה. הסרט נע בין הומור עצמי לבין העברת ביקורת על אנטישמיות. הוא מכיל המון סצנות מצחיקות והוא מרתק לצפייה מתחילתו ועד סופו. קונספט הכולל סיפורים קצרים כמרכיבי סרט תמיד היה אהוב עלי. אז נכון שלפעמים, הסרט כולל כמה סצנות לא הגיוניות, וזה מעט פוגע באמינותו, אבל בסך הכל מדובר בקריקטורה שמופנית קודם כל לאנטישמים ורק אחר כך ליהודים עצמם."היהודים" אינו מתוחכם ושנון כמו "היהודים באים" אבל בכל זאת מדובר בקומדיה הכי טובה שצפיתי בה השנה בקולנוע והיא לבטח עדיפה על קומדיות אמריקאיות עילגות המציפות את המסך הגדול כמעט כל שבוע מחדש. אגב, הסטראוטיפ הגדול ביותר בו הסרט עוסק אינו נכלל באף סיפור וגם לא מוזכר בו. למעשה הסרט עצמו מוכיח את הסטראוטיפ היחיד שהוא הנכון ביותר - היהודים הם קומיקאים הכי טובים.
לאלה שהולכים לסרט כי זאת קומדיה - אז זה לא. אולי סטירה.
לראות את רבקה מיכאלי מדברת צרפתית הייתה חוויה בשבילי.
יש קטעים הזויים ומוגזמים. אבל שמחתי שהלכתי לראות.
שימו לב: הסרט מורכב מכמה חלקים (חלקם ביזארים) ללא רצף בעלילה, כלומר כל חלק הוא סרט קצרצר בפני עצמו ובמקביל לאורך כל הסרט השיחות עם הפסיכולוג שגם להן אין קשר עלילתי לסרטים השונים.
יש כמה בדיחות, אבל לא מדובר בקומדיה.
ממש לא חובה לראות בקולנוע, וזה יותר מתאים לחוקרי קולנוע ותרבות.
כמו כן אם יש שחקן/ית שרציתם לראות אותו אז תדעו שהוא ממש כמה דקות בסרט וזהו. אגב, כמה שחקנים ישראליים קופצים לבקר.
