להתאהב מעל הראש ביקורת סרט

הקומדיה הרומנטית היא אחד הז'אנרים הפופולריים בקולנוע. ז'אנר שממשיך את ספרי הרומן הרומנטי לדורותיהם. בחור פוגש בחורה, בחור מתאהב בבחורה, הם יוצאים, רבים, נפרדים ובסוף הכול מסתדר. עם השנים הפכו קומדיות אלו לאפלות ולעיתים בוצע בהם היפוך תפקידים ואף נדמה היה שלעיתים הם איבדו את הרלוונטיות שלהן.

סרטו החדש של לורן טיראר, "להתאהב מעל הראש", מספק לצופיו קומדיה רומנטית צנועה שאינה מתיימרת לרגע לספק איזו תובנה חשובה על החיים או תחכום תסריטאי שנון, אולם כבידור בסיסי היא עושה את העבודה בגדול.ז׳אן דוז׳רדן ("הארטיסט") המצוין כהרגלו הוא אלכסנדר (לא בכדי נבחר לו השם הזה, מישהו אמר "אלכסנדר הגדול"?), ארכיטקט הגר בבית גדול. יש לו כלב גדול (שמספק כמה רגעים משעשעים), מכונית גדולה וכארכיטקט הוא מתכנן מבנים גדולים. אך אלכסנדר הוא מאותגר בגובהו - בעברית תקנית הוא פשוט נמוך. וירז'יני אפירה (שהפליאה ב"נפלאות החושים") היא דיאן, עורכת דין מצליחה ואשה יפהפייה ומאוד גבוהה. אלכסנדר מוצא בפאב את הסלולרי של דיאן וכשהוא מחזיר לה אותו הוא מתחיל לחזר אחריה במרץ. האם יש סיכוי לסיפור האהבה בין שני אנשים שסנטימטרים רבים מפרידים ביניהם, והם לא לטובת הגבר? סיפורי אהבה בכלל וקומדיות רומנטיות בפרט נשענות בראש ובראשונה על הכימיה של צמד השחקנים הראשיים. ז׳אן דוז׳רדן הוא סוג של קלרק גייבל בן זמננו ואפירה היא מעין קתרין הייגל צרפתייה (אבל שחקנית הרבה יותר טובה). שניהם משכנעים בתפקידיהם, במיוחד דוז'ארדן שמצליח להעביר לצופה את התסכול העמוק שהוא חש מהמחסור שלו בכמה סנטימטרים טובים. טיראר, שמתמחה בקומדיות שעושות טוב בלב ("ניקולא הקטן" "אסטריקס ואובליקס"), מקצין את דמותו של דוז'ארדן והופך אותו למעין סופרמן נמוך המנסה נואשות לפרוץ את תקרת הזכוכית שבה הוא לכוד גם בעידן התקינות הפוליטית.אפרימי המרשימה מלבבת בתפקיד דיאן, אשת קריירה מלחיצה אך חסרת כל ניסיון בעניינים שבינו לבינה. "זה ממש לא בשבילי" היא ממלמלת לעצמה בשכנוע עצמי ועושה הכול כדי להימנע ממערכת היחסים המבלבלת עם אלכסנדר, אך כידוע לקומדיה הרומנטית חוקים משלה. "להתאהב מעל הראש" הוא לא קלאסיקה כמו "כשהארי פגש את סאלי" או "זה קרה לילה אחד", שני סרטים שהוכיחו כי קומדיה רומנטית יכולה להיות משעשעת אך גם מורכבת. ייאמר לזכותו של טיראר, הוא יודע את העבודה וגם הרגעים המופרכים (כמו קפיצה ממטוס תוך הפגנת כישורים של לוחם קומנדו), מצליחים להשתלב או לא לפגוע בעלילה שזורמת לה על מי מנוחות עד לסוף הצפוי. בהקרנה שבה נכחתי, בתום הסרט כל הקהל עטה על פניו חיוך גדול, אשתי החזיקה את ידי ואמרה "איזה סרט מתוק", ואני נוטה להסכים איתה.