הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי מתמחה בסיפורים טראגי-קומיים על דמויות הנמצאות בשפל המדרגה – רק כדי לגלות שאפשר לרדת נמוך יותר. קחו לדוגמה את חאלד, הפליט הסורי שבמרכז סרטו החדש "הצד האחר של התקווה", שמפציע מתוך מחבואו בערימת פחם על סיפונה של ספינה שעוגנת בנמל הלסינקי, מנער את בגדיו הספוגים באבק שחור ויוצא ללילה הפיני הקר. חאלד מחפש אחר אחותו לאחר שדרכיהם התפצלו באחד ממעברי הגבול הרבים אותם הם עברו (כאשר שואלים את חאלד במשרד ההגירה הפיני איך הם הצליחו לחצות כל כך הרבה מדינות, הוא משיב באירוניה עצובה שבכל מקרה אף אחד לא רואה אותם). בקשתו של חאלד למקלט נדחית בגלל שהשלטונות טוענים שחאלד אינו עומד בסכנת חיים עם חזרתו לחאלב. אך מול הקור של השלטונות, קאוריסמקי מציג את החום והאמפתיה האנושיים הממתיקים גם את הגלולה המרירה ביותר.חאלד נתקל בוקר אחד בויקסטרום שחווה משבר אישי מסוג אחר -הוא עזב את אשתו וביתו בסצנה קאוריסמקית טיפוסית – בשוטים סטטיים והומור יבשושי ואילם ויקסטרום משאיר את טבעת הנישואין שלו על שולחן המטבח ואשתו זורקת אותה למאפרה ומכבה את הסיגריה שלה בתוכה. חיים שלמים גלומים בסיקוונס המינימליסטי הזה – וויקסטרום מותיר את החיים הללו מאחוריו כדי לפתוח מסעדה - למרות שאין לו ניסיון בבישול או בניהול. הוא נהיה הבעלים של ה"גולדן פיינט" - מסעדה עייפה, בעסקה הכוללת גם את שלושת העובדים הלא יוצלחים שלה. לתוך העסק הקורס הוא שוכר את שירותיו של חאלד וקושר את גורלותיהם אחד לשני.
פרסומת
ביד אמן קאוריסמקי מצליח לשלב הומור מטופש וגאוני בו זמנית (עולם הקולינריה עדיין לא מוכן לפיוז'ן פיני-יפני!), עם מציאות קשה הנשלטת ע"י גזענות, אלימות ואטימות אנושית. האנשים מאחורי השם הכללי "הפליטים" הם תוספת מבורכת לסימפוניית המדוכאים המפוארת שלו שהופכת סטטיסטים לדמויות מורכבות. לנתקלים לראשונה בסרט של קאוריסמקי, העולם יכול להרגיש מלאכותי ופנטסטי ואף בעל ייצוגים קריקטוריסטים, אך כל מי מתמסר לטון הייחודי שלו אינו יכול שלא לזהות את המציאות שלנו.ישנה בסרט תחושה מוגברת של מציאות המופשטת למאפיינים והמחוות המינימליסטיים ביותר שמעלים את עבודותיהם של יאסוז'ירו אוזו ורובר ברסון – על אף הטון השונה של סרטיהם, נדמה שהנשמה של אותם סרטים משותפת גם לאלו של הבמאי הפיני. הקור המאפיין את הקומפוזיציות ותצוגות המשחק לא מצליח להסתיר את הלב הענק שפועם בפילמוגרפיה המצוינת שלו.
"הצד האחר של התקווה" הוא הסרט המצחיק ביותר שעוסק בנושאים הרגישים והמדכאים ביותר – ולא מזייף או מייפה את המציאות בדרך. מחמם את הלב לראות סרט העוסק בנושא כל כך כאוב ללא שמץ של צדקנות או טרחנות ובו האמפתיה האנושית מובנת מאליה כי כולנו חולקים את אותו גורל. בצידה האחר של התקווה נמצאים בני אדם שלא יכולים שלא לעזור לאחרים – כך שהאחווה נדמית כדבר הבסיסי ביותר שקיים.האופטימיות הצינית הספוגה בסרט אינה אוקסימורון והיא מדבקת. לאנשים השואלים את עצמם מה עליהם לעשות אל מול הכיעור שמסביבם הסרט עונה "פשוט תעשו מה שאתם יכולים" – תשובה שהיא בו זמנית תמימה ופטאליסטית, אבל לא ניתן לעמוד בפניה. כמה טוב שבזמנים קשים יש סרט חדש של אקי קאוריסמקי.
פוטנציאל ממומש בחלקו. כמו מנה במסעדה שחסר לה תבלין כלשהו כדי להפוך אותה לטעימה במיוחד. שתי עלילות שרצות במקביל ומספרת את קורותיהם של אנשים שנמצאים במצב משברי בחייהם. בראשונה, אנו פוגשים את חאלד. בחור צעיר שהוא פליט סורי המבקש מקלט בפינלנד, לאחר שכל משפחתו נהרגה במלחמה והוא מחפש את אחותו ששרדה. חאלד נתקל באטימות הלב של הממסד המקומי, שמהווה מחסום לרצונו להתחיל בחיים חדשים. בשנייה, ולדמאר הוא גבר מבוגר בעל חזות קשוחה שמתגרש מאישתו. הוא עובד כאיש מכירות של בגדים ומחפש קונה למלאי שנותר ברשותו ,כדי לפתוח עסק חדש. לאחר שהוא מרוויח סכום נכבד משחק פוקר , הוא קונה מסעדה ומעסיק חלק מהעובדים שהועסקו אצל בעל הבית הקודם. בזמן שהחיים לא מאירים את פניהם לשניהם, הגורל מפגיש ביניהם.בסוף עולות שאלות לדיון ברמה האנושית, כמו לדוגמא: גזענות, הצורך לא לשפוט מהר מידי בני אדם, לא לאבד תקווה בחיים גם כשנראה שהכל קודר. ציון סופי 7.5.
שם:יוסריאן_1גיל:019/08/2017 15:29:14
3/10
לכו לראות את Worlds Apart - אהבה יוונית - בסרט הזה הדמויות חסרות תוכן, הסיפור חסר סיפור, ובעצם מה היתה מטרת הבמאי? חבל על הזמן.
שם:יצחקגיל:6717/08/2017 13:01:45
6/10
סרט איטי ולקטעים מעט משעמם אשר מציג את הפן האנושי של בעית הפלטים באירופה , ומציג צדדים שונים של קבלתם על ידי המקומים .