"סיפור כיסוי" הינו סרט קומדיה צרפתי חדש של הבמאית סו עבדי. זהו הסרט העלילתי הראשון של עבדי שהתעסקה עד כה בעיקר בסרטים דוקומנטריים ("SOS טהרן"). הסרט, שגם זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל הקולנוע האירופאי, נבנה על בסיס הידע הרב שיש לעבדי משנות חייה באיראן. את התסריט כתבה עבדי בעצמה, וחלק מההשראה בו קיבלה מסרטים כמו "חמים וטעים" ו"סירנו דה ברז'רק". לעבדי היה חשוב להעביר את המסר על הדיכוי המוסלמי בסרט, באמצעות הלבוש והדמויות בו.
העלילה עוקבת אחר ארמן ולילה, זוג צעירים מאוהבים, שמתכננים לטוס יחד לניו יורק ללימודים. כאשר אחיה של לילה מחמוד, חוזר ממחנה איסלאם אדוק ודתי הוא אוסר עליה לפגוש את ארמן. נחוש בדעתו להיפגש שוב עם אהובתו, ארמן מחליט ללבוש ניקאב (רעלה מוסלמית מסורתית) ולהתחזות לאישה מוסלמית בשם שחרזדה. העניינים מתחילים להסתבך כאשר מחמוד מתאהב בשחרזדה ומבקש את ידה.
פרסומת
עבדי יצרה סרט שנע באופן מאוד קצבי, ולא מותיר את הצופה בו משועמם לרגע. הסצינות נעות לרגעי קיצון שבתוכם נכנסים דיאלוגים שמגחיכים את הסיטואציה כולה. מעבר לתסריט המשעשע, הדמויות כולן רצות ולא הולכות. לראות את הדמות הראשית ארמן, רץ או נוסע בסקייטבורד לבוש ניקאב, בהחלט לוקח את עניין הקרוס-דרסינג כמה צעדים קדימה. נושא הלבוש המוסלמי לנשים, הוא נושא חם מאוד בצרפת היום. עבדי לוקחת נושא רגיש מאוד ומצליחה ליצור סרט פרודי, מוצלח, מבלי לפגוע ברגשותיהם של אף אחד מהצדדים.פליקס מואטי ("רופא הכפר"), המשחק את ארמן הוא כוכב עולה בקולנוע הצרפתי. בנו של הבמאי והעיתונאי סרג' מואטי, ואף במאי בעצמו. דמותו של ארמן בסרט, לוקחת על עצמה להתלבש כאישה מוסלמית, עם נעלי עקב, להתאפר ולשוחח עם קול צפצפני נשי. כל זאת עושה פליקס בכישרון רב ובשם האהבה הגדולה ללילה. הפארודיה מקבלת מקום לא רק עבור ארמן, אלא גם שלושת החברים המוסלמים של מחמוד שמוצגים כבריונים מטופשים, אך בסופו של דבר מתוארים כאנשים טובים. מכל הבחינות, עבדי נמנעת מלפגוע בצדדים הפועלים בסרט.
בנוסף לכך, וכיאה לפרודיה צרפתית, גם התקרבותו של מחמוד לאיסלאם מתוארת בצורה רגישה מאוד. כאשר הוא מוצג כמי שלקח על עצמו את גידול אחיו לאחר מות הוריהם, הצופה משלים לעצמו, כיצד הכעס הרב שלו שימש כדלק עבור מרצים מוסלמים לקרבו לאסלאם ולהתנכר לעולם המערבי. למרות סיפורו של מחמוד, עבדי בוחרת להימנע מלעסוק בסיבות בגללן צעירים מוסלמים בוחרים להוקיע את החברה המערבית, או לתאר כיצד הם גדלים בה, ומצטיירים בתוכה כזרים. מחמוד הוא דוגמה לאוכלוסיה מוסלמית רחבה יותר, ולמרות שמצוינים קשיים חברתיים, זהו פרט מאוד שולי בסרט.בכל שלב ברור לגמרי לאיזה צד הסרט מריע. ומכיוון שעבדי בוחרת להציג את דמויותיה עם נימה אנושית, היא מצליחה ליצור סרט שהוא הרבה יותר מבדיחה אחת ארוכה, ובכך נותנת עומק לסיפורים האישיים ולנושאים הרגישים כל כך. ניתן לציין גם את אמו של ארמן, מהגרת איראנית שנלחמת למען זכויות נשים בצרפת. אחת הסצנות המוצלחות בסרט היא כאשר ארמן לבוש כאישה מתיישב מולה באוטובוס. היא לא מזהה אותו ומלהיבה את כל הנוסעים לקרוא לו להתמרד בלבוש המדכא לנשים. סרט מהנה ומומלץ מאוד.
בסך הכל סרט חביב ולא יותר.סיפור אקטואלי על הנעשה בצרפת בשנים האחרונות בכל הנושא הקשור למהגרים,היחס ,הטיפול והבדלי התרבות בין העולמות השונים תוך התייחסות קומית. ציון 8
