להתראות שם למעלה ביקורת סרט

במלחמת העולם הראשונה מתו מיליון וארבע מאות אלף חיילים צרפתים. 27 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת של הגברים השתתפו במלחמה הזו. כל חייל רביעי מת. כל חייל שלישי נפצע. המלחמה ההיא היא הטראומה המרכזית של הצרפתים במאה ה-20. בטראומה הזו עוסקת באופן נרחב התרבות הצרפתית בכלל והקולנוע הצרפתי בפרט.הסופר המוכשר פייר לומטרה כתב ספר שעסק בחיילים החוזרים מהמלחמה, בהנצחה ובהתמודדות עם שדי הקרבות. הספר זכה לפני חמש שנים בפרס "גונקור", הפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת, והפך לתופעה. אלברט דופונטל במאי הסרט (שגם מככב באחד משני התפקידים הראשיים), קרא את הספר והחליט כי הוא לוקח על עצמו את משימת עיבוד הספר לסרט והתוצאה המרהיבה והנבונה עולה על המסכים בימים אלו. אדואר (השחקן נאיואל פרז ביסקאיר) ואלבר (הבמאי אלברט דופונטל) נפגשים בחפירות במלחמת העולם הראשונה. אדואר נפגע בפניו ואלבר סועד אותו. אדואר הופך ל"איש ללא פנים" ומשפחתו בטוחה כי הוא נפטר. שני הלוחמים הוותיקים מנסים לשרוד בעולם שמלקק את פצעיו ושכולו הטעיות, מסכות והעמדת פנים.דופונטל מציג עולם מרהיב וססגוני שנע בין סצנות ראליסטיות עד כאב לבין סוראליזם פיוטי שמובלט על ידי המסכות שמחליף אלבר ההופך לאמן מצליח ומסתורי, אהוד על החברה הגבוהה הפריזאית. המיזנסצנה מתפקעת בפרטים שונים ומשונים ואווירת האבסורד שורה על התסריט הקולח. ממש "אמלי" של שנות ה-20 העליזות. מתחת לפני השטח, הצבעים וההדר, מסתתר כאב גדול של אומה שאיבדה את מיטב בניה ורוצה להתאבל. צרפת מסתכלת במראה ורואה איש ללא פנים ותמהה לאן היא הולכת לאחר אובדן כה גדול. האמן הפגוע בפניו (בדמות שמזכירה את הסרט "מועדון הקצינים") מחליף מסכות לפי מצבי רוח, והצופה נסחף לעולם של תעתוע ולעתים הולך לאיבוד. ההפתעה של הסרט היא השחקן לורן לפיט שמגלם את הרשע, קצין במלחמה שעוסק בקבורה ומתעשר על חשבון משפחות שכולות. בכלל כל הדמויות בסרט מרתקות ורב ממדיות.סרטים רבים וביניהם "שבילי התהילה" ו"במערב אין כל חדש" וגם "קפטן קונאן" המצוין ניסו להתמודד עם הטראומה של מלחמת העולם הראשונה. "להתראות שם למעלה" מצטרף ליצירות אלו ומהווה עוד נדבך בניסיון הקולנועי להבין ולפרש מציאות קשה מנשוא.