סולו: סיפור מלחמת הכוכבים ביקורת סרט

אין לי צל של מושג למה פוטרו צמד הבמאים/תסריטאים פיל לורד וכריסטופר מילר, היוצרים המוכשרים של "סרט לגו", אבל אני כל כך סקרן לגבי הכיוון שהם בחרו לקחת את "סולו", הסרט החדש בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים". יחד עם זאת גם התוצאה שרון הווארד ("נפלאות התבונה") ביים ולורנס וג'ונתן קסדן כתבו חביבה ומלאת פרטי טריוויה. לורנס קסדן, אחד התסריטאים של הטרילוגיה המקורית, ידע לפזר את אותן זוטות משעשעות בחן במהלך התסריט, כך שלא נרגיש שהן נכפות על הצופים ונטולות הגיון.העלילה של הסרט עוקבת אחר השנים הראשונות שבהן התגבשה זהותו של האן סולו, כבחור צעיר שמורד במפלצת הסוחרת בילדים ומכריחה אותם לגנוב עבורה, סוג של אוליבר טוויסט שהופך למערבון בחלל. בהמשך, בריחה אמיצה עם אהובת ליבו, קירה, הצטרפות לצבא האימפריה והגעה למסקנה שהוא טעה בגדול. אנו נחשפים גם למפגש הראשון עם צ'ובאקה, מגלים איך המילניום פלקון הגיע לידיו ואיך הוא הפך למבריח סחורות גנובות ופושע מבוקש ברחבי הגלקסיה, אבל עם קוד מוסר גבוה מהרגיל. התסריט חושף לפנינו את מה שידענו וגם קצת ממה שלא ידענו אבל ניחשנו, ואין הפתעות מיוחדות. מסתבר שהסיפור של האן סולו דומה באופן מחשיד להמון סרטי התבגרות אחרים. האוורד, במאי עם אפס חזון אישי, לא מצליח להפוך את התסריט החביב אך השבלוני ליצירה קולנועית משמעותית. אחרי סרט פנטסטי וגרנדיוזי כמו "הנוקמים: מלחמת האינסוף" וסרט כמו "דדפול 2", שמביא את סף המודעות העצמית לשיאים חדשים של ציניות, "סולו" פשוט נראה מיושן ובעיקר מיועד אך ורק למעריצים השרופים של "מלחמת הכוכבים". הוא כנראה לא יצליח לפרוץ מעבר לגבולות הנ"ל. לא ברור לי מדוע אולפני דיסני/לוקאס חוששים כל כך מהרענון שסדרת הסרטים המצליחה הזאת כל כך זקוקה לו.אבל לא רק התסריט, הבימוי והאולפנים, שהתעקשו ככל הנראה לא להעז יותר, כשלו במשימתם להזריק אדרנלין. גם הליהוק במרביתו פשוט לא ממריא. אפשר לציין לטובה את לילי ניומרק, שחקנית בריטית/אמריקאית בעלת פנים בלתי נשכחות או את הדיבוב המוצלח של השחקנית הבריטית פיבי וולר-ברידג, המגלמת את L3-37 רובוטית פמיניסטית, הלוחמת לשחרור הרובוטים מעבדות ולשוויון זכויות לרובוטים. גם טנדי ניוטון ("ווסטוורלד") ודונלד גלובר ("אטלנטה") ופול בטני (וויז'ן בסרטי "הנוקמים, ו"קפטן אמריקה") מופיעים בתפקידי משנה ועושים עבודתם נאמנה. הבעיה היא בתפקידים הראשיים. וודי הרלסון עושה את עבודתו תוך כדי שינה ונראה כאילו הוא סובל על הסט. אמיליה קלארק מדהימה ב"משחקי הכס" בתפקיד הבלתי נשכח של דאינריז טארגריין (חאליסי), אבל כאן כאהובתו של האן סולו, נראה שמסצנה לסצנה היא פחות ופחות אמינה ולקראת סוף הסרט היא פשוט לא עוברת מסך. אבל הטראגי מכולם הוא השחקן הראשי, אלדן ארנרייך, שכבש לבבות והיה מלא בכריזמה בסרט הבינוני למדי של האחים כהן "יחי הקיסר". אני מאמין שאז גם האולפנים שמו עליו עין. ארנרייך הוא שחקן טוב אבל שחקן המגלם דמות כמו האן סולו צריך להיות בעל כריזמה של כוכב כמו הריסון פורד, ששורף את המסך עם הנוכחות שלו. ארנרייך לא עושה זאת ותחת ידיו דמותו של האן סולו נותרת אנמית.כאשר צ'ובאקה הופך להיות אחת הדמויות היותר מעניינות בסרט בסדרת "מלחמת הכוכבים", משהו בהחלט השתבש איפשהו בהפקה של הסרט ותחת ידיהם של התסריטאים, הבמאי והמפיקים הוותיקים. מישהו לא התעדכן שאנחנו בשנת 2018 וצריך להכניס קצת מחומר התבערה המסוכן שהם מנסים לגנוב בסרט כדי לעורר את מוצר הצריכה הישנוני למדי ולהתאים אותו לתקופתנו, ואם לא להתאים אותו אז לפחות שהוא לא יהיה באורך של 135 דקות.