ברייטברן ביקורת סרט

"ברייטברן" הוא פרויקט גיבורי על נוסף של המפיק ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה"), ובבסיסו השאלה "מה אם סופרמן היה רשע?". נושא זה נחקר בקומיקס "סופרמן: בן אדום", שמציג מציאות חלופית בה סופרמן נוחת בברית המועצות במקום בארה"ב, ב"אוברמן", שם בן דמותו מגיע לגרמניה הנאצית, ולאחרונה בעונה הרביעית של הסדרה "סופרגירל". בקולנוע זו מהפעמים הראשונות שאנחנו רואים גיבור על דמוי סופרמן שהוא רע מיסודו וגם זה בסרט שבכלל לא מבוסס על אף ספר קומיקס. מה שכן, הסרט מעתיק בגלוי וללא רגשות אשם את סיפורו של סופרמן הצעיר, עם השינוי הקל של יחס הגיבור הראשי כלפי האנושות.ברייטברן היא עיירה כפרית בקנזס והתאומה חסרת המזל של סמולוויל. חללית ועליה תינוק מתרסקת באסם בחווה של זוג נשוי (אליזבת בנקס, "משחקי רעב" ודיוויד דנמן) שבדיוק מנסים ללא הצלחה להיכנס להריון. הילד מקבל את השם ברנדון ואת מלוא האהבה מהוריו החדשים. המשפחה חיה באושר עד שברנדון מגיע לגיל 12 ומתחיל להיות מושפע מהחללית שעדיין מוחבאת באסם. תוך זמן קצר הילד הטוב מתהפך ומתחיל להיות עצבני, אנוכי, חסר סבלנות ואלים – עד כאן מטפורה מצוינת לגיל ההתבגרות. במקביל הוא נחשף לכוחות העל שלו, שזהים לכוחות של סופרמן, כולל ירי לייזר מהעיניים ובתוספת שליטה מרחוק במכשירי חשמל. אחרי שהוא מגלה שהוא מכוכב אחר, ברנדון מתחיל לראות בעצמו ישות עליונה שמטרתה להשתלט על כדור הארץ. הוא מעצב לעצמו לוגו ומסיכה מפחידה ומוצא לנכון לנצל את כוחותיו למטרות אלימות ורצח.הבעיה הגדולה של התסריט, שנכתב במקרה על ידי אחיו ובן דודו של גאן, היא היעדר הבחירה של ברנדון בין טוב לרע. נקודת המוצא שלו זהה לזו של סופרמן – עיירה קטנה עם אנשים פשוטים ומשפחה אוהבת, פרט להצקות מינוריות בבית הספר אין אירוע מכונן כלשהו שדוחף אותו לעבר הצד האפל ואלימות חסרת מעצורים. כאן הרעיון משתלט על הכתיבה והתירוץ העצל שאנחנו מקבלים הוא שזה בטבע של ברנדון להיות רשע, טבע שהתעורר בגלל החללית. לצורך השוואה, בסדרה "סמולוויל" הודגש שוב ושוב שיצר הטוב של קלארק קנט טופח אך ורק בזכות הוריו המאמצים. אז נכון שברנדון נמצא במקום שקטן עליו בכמה מידות שבו רובה ציד הוא מתנה מקובלת ליום הולדת לילד בן 12, אבל הוריו עוטפים אותו בחום ואהבה, גם כשההתנהגות שלו מתחילה לחרוג מגבולות ההיגיון, וזה אמור להספיק לפחות לקונפליקט פנימי כלשהו אצל הילד. בפועל, הוא אפילו לא מביע חרטה וכשההורים מספרים לו על עוד מקרה רצח מזעזע של מישהו קרוב למשפחה, ברנדון בשיא האדישות לועס מול הפנים שלהם קורנפלקס מקערה ושואל "אני אמור להיות עצוב?".ההחלטה להציג את הסיפור כסרט מתח ואימה היא ברובה נכונה ומאפשרת לברנדון לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו כרוצח חסר רחמים בעל כוחות על-טבעיים ונטייה לתיאטרליות והתעללות בקורבן. סצינות האימה עשויות היטב והבימוי של דיוויד ירובסקי מחפה היטב על התקציב המצחיק של 6 מיליון דולר שהוקצה לסרט. מצד שני, ייתכן שהבחירה בז'אנר שנחשב נחות יחסית ותובעני פחות היא זו שגרמה להקטנת ראש בכל הנוגע לתסריט.כמו כן, הייתי מצפה לראות איזושהי טביעת אצבע של האיש שאחראי לשני סרטי "שומרי הגלקסיה" העמוסים לעייפה בהומור, אבל "ברייטברן" נטול לחלוטין אתנחתות קומיות לשבירת המתח. למרות שהסרט לא מממש את מלוא הפוטנציאל שלו וספק אם נראה לו סרטי המשך, עדיין מדובר בניסוי מעניין ובסרט מבדר ולא ארוך.