אולפני דיסני ממשיכים להתעלל באוצרות האנימציה הקלאסיים והבלתי נשכחים תוצרת בית. בכספת שלהם נמצאים שלל נכסים קולנועיים מרהיבים שהפכו לנכס צאן ברזל עם השנים. אחרי שרק לפני חודשים מספר טים ברטון שחט את "דמבו" הפיל המעופף וגיא ריצ'י יצר גרסה בוליוודית משעשעת אך נשכחת ל"אלאדין", הגיע תורו של ג'ון פאברו, הבמאי של "ספר הג'ונגל," אולי האדפטציה הקולנועית העכשווית הטובה ביותר של אולפני דיסני לאחד הסרטים הקלאסיים שלהם. לדאבוני הברק לא הכה פעמיים. "מלך האריות" גרסת 2019 הוא אחד הסרטים המייגעים שצפיתי בהם מראשית השנה, לא ככה היה צריך לחגוג 25 שנים לסרט ההנפשה הקלאסי הנפלא.ציור ואנימציה היפר ריאליסטיים מטרתם להיות כל כך מדויקים ומדהימים שתתקשו להאמין שהם לא צילום סטילס או סרט הנפשה. ההצלחה המרכזית של יוצרי הסרט שהם עמדו במשימתם במלואה. "מלך האריות" גרסת 2019 היא כל כך מציאותית שקשה להאמין שמדובר בסרט אנימציה פרי כישרונם של האנימטורים של אולפני דיסני. צריך להיות מומחה מאוד גדול לחיות כדי להבין את הבעת הפנים של החיות או להכיר אותן היטב כמו חיות הבית שאנחנו מגדלים. לכן ברגע שהסרט הפך מאנימציה קלאסית מלאת מבע לסרט טבע, הבעת הפנים של גיבורי הסרט מרגישה אטומה לחלוטין ובעצם אבד אחד האמצעים הקולנועים החשובים של המקור. מאחר והשאיפה של יוצרי הסרט הייתה להיות נאמנים למציאות, הם לא יכלו לעשות שימוש בפנים של החיות ככלי להבעת רגשות.
פרסומת
הגרפיקה נראית כל כך טוב, דבר המגביל את גיבורי הסרט כלומר בעלי החיים, בגלל כורח המציאות. ביצועים לשירים "האקונה מטטה" או של "אני פשוט לא יכול לחכות כדי להיות מלך" שהיו מאוד עשירים לא רק מבחינה מוזיקלית אך גם מלאי השראה קולנועית מבחינה ויזואלית והזכירו מאוד את הצבעוניות של דיסני לצד כוריאוגרפיה קסומה בסגנון באזבי ברקלי, הופכים לאפרוריים כמו הסביבה המדברית שהסרט מתרחש בה. זוזו הציפור המלכותית שהייתה צבעונית ודמות מלאת הומור נראית מטרידה וכאשר היא מדברת המקור שלה נע מעלה ומטה בלי התאמה ממשית לקול הבוקע ממנה דבר הפוגע באישיות שלה. סקאר, דודו האכזרי של סימבה בגרסה הקודמת היה נבל שייקספירי מושלם גדוש זעם ותסכול בדיבובו של ג'רמי איירונס. בגרסה החדשה הוא סתם נראה כמו עוד אריה שבמקרה מדבב אותו השחקן צ'וואטל אג'יופור.הכוח של אנימציה קלאסית היא ביצירת מבע קולנועי ובכך שהיא לא חייבת להישען על המציאות אלא רק להשתמש בה כהשראה ליצור עולם קולנועי עם חוקים משלו, דבר שהולך לחלוטין לאיבוד בגרסה החדשה של "מלך האריות" אך עדיין קיים בגרסה מלפני 25 שנים שביימו רוג'ר אלרס ורוב מינקוף. השירים שהולחנו על ידי אלטון ג'ון למילים של טים רייס עדיין עובדים, אולם הביצועים לא מרשימים כולל השיר המקורי החדש "ספיריט" בביצועה של ביונסה שמרגיש תקוע כמו עצם בגרון ולא מרגיש קשור לסרט. בעוד שבאנימציה הקלאסית ניתן אפיון מאוד ברור לכל דמות ודמות בסרט, בגרסה החדשה המראה הזהה לחלוטין של האריות, הלביאות והתנים מפריע לחוסר הייחוד של הגיבורים.
אם כבר היפר ריאליזם אז איפה הדם? "מלך האריות" הוא מעשייה די אלימה, יש בה רצח, קרבות בין חיות טורפות ועוד שלל סיטואציות מדממות, אז אם השאיפה היא ליצור תחושה מציאותית לחלוטין, לאן נעלם הדם? השאיפות האמנותיות של פאברו, האולפנים ואנשי האנימציה המאוד מוכשרים ליצור קולנוע היפר ריאליסטי סותרות לחלוטין את קהל היעד המרכזי של הסרט והוא קהל משפחתי רחב ככל האפשר. כאשר מופסה מוצא את מותו האכזרי לא נשפכת טיפה אחת של דם למרות שהסיטואציה מרגישה כמו סרט טבע. כאשר הלביאות והתנים נלחמים, מכל הנשיכות והשריטות לא נראתה טיפת דם אחת מעופפת. האנימציה המתקדמת מרגישה מאוד ריאליסטית באיכותה, כל כך איכותית שהתחושה היא שצופים בסרט טבע מבית נשיונל ג'יאוגרפיק, אבל זהו עדיין סרט של דיסני ולכן דם לא יהיה כאן גם בסצנות אלימות ואכזריות."מלך האריות" נועד לייצג את הצעד הבא במעגל החיים של דיסני ובסגנון האנימציה הפוטו-ריאליסטי, כלומר שהתוצר הסופי יראה מציאותי ככל הניתן. התוצאה הטראגית היא תחושה קשה שאנחנו צופים בשיבוט דיגיטלי חסר נשמה. התסריט מרגיש כמו העתק כמעט זהה לחלוטין של התסריט המקורי, מלבד כמה בדיחות בודדות והשיר החדש והמיותר של ביונסה. אולפני דיסני היו כל כך עסוקים בניסיון להבין האם הם יכולים ליצור עולם קולנועי ריאליסטי לגמרי בעזרת אנימציה, שהם מעולם לא עצרו לחשוב לרגע על התוצאות של מעשיהם.כל כך עצוב לראות את האולפן הראשון של האנימציה המקורית ממחזר את היצירות של עצמו ועוד עושה זאת באפס השראה ומעוף. "מלך האריות" של דיסני מזכיר לי במקרה הטוב את האסון הקולנועי של גאס ואן סנט ששחזר בלי שום סיבה חכמה במיוחד את יצירת המופת של היצ'קוק "פסיכו" פריים אחרי פריים רק בצבע עם שחקנים אחרים. למעט ההצלחה של ג'ון פאברו עם "ספר הג'ונגל" והגרסה הקסומה של "סינדרלה" משנת 2015 שהצליחה לשחזר את הקסם של האגדה הישנה, נראה שאולפני דיסני בעיקר מחריבים ומתעללים ביצירות המקוריות הקלאסיות שלהם, וזאת במקום להפעיל את מיטב המוחות שלהם וליצור עבור הקהל הנאמן יצירות חדשות, מסעירות ומרגשות. אני חושש ששום דבר לא עתיד להשתנות גם עם החידושים הבאים שלהם ל"היפהפייה והיחפן" ו"בת הים הקטנה" שהעבודה עליהם כבר החלה.
גירסה שמזכירה סרטי נשיונל ג׳יאוגרפיק,גרם לי להתגעגע לגירסת האנימציה.החיות כל כך אמיתיות ואפילו מידי,וגורמות לילדים לפחד,כי כמו בטבע גם בסרט כולם טורפים ונטרפים,על פי שרשרת המזון,הצמחונים והקרניבורים.מוזיקה נפלאה של אלטון ג׳ון.
אפילו צופה סרטי טבע אדוק שכמוני מתקשה להאמין שזה
אנימציה ולא סרט מצולם.. פשוט מדהים! נהניתי מכל רגע ונשארתי תמה לאיפה עוד תגיע אמנות הקולנוע בעתיד? ואיך בכלל אפשר לדעת אם משהו שצפיתי בו הוא אמיתי או טכנולוגיית מחשב?
שלח/י
סת' רוגן
צ'יווטל אגיופור
דונלד גלובר
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות