אחרי ההצלחה של סרטי "לגו" ו"אנגרי בירדס" שהפכו ממשחקים פופולריים לילדים לסרטי קולנוע שהתגלו כמכרה זהב, מגיע תור המשחק המתחרה בלגו – פליימוביל. הסרט אפוף נוסטלגיה שכן דמויות המשחק הומצאו בראשית שנות השבעים של המאה העשרים וכעת הן מקבלות את הכבוד הראוי להן בקולנוע והמשכון כבר נמצא על האש ויגיע לאקרנים בשנה-שנתיים הקרובות.עלילת הסרט לוקחת אותנו לתוך ביתם העירוני של שני אחים, שמשחקים יחדיו בפליימוביל ושרים (הסרט נפתח בעולם המציאותי ולכן לוקח כמה דקות טובות לוודא שאכן מדובר בסרט הנכון). האחות הגדולה, מרלה, מתכוונת לטוס בעולם ואז תכניותיה משתנות עם מות ההורים בתאונת דרכים.
פרסומת
אנו פוגשים את האחים שוב, ארבע שנים אחרי – צ'ארלי גדל והוא בדרכו לתצוגת פליימוביל להיפגש עם חברו ומרלה רודפת אחריו. הם נפגשים ליד מיצג פליימוביל שדומה באופן מפתיע למיצג בביתם. תקלה מסתורית גורמת להם להתכווץ לגודל בובת פליימוביל ולהיות חלק מהדמויות המונפשות. הם עוברים הרפתקאות שבסופן יחזרו להיות קרובים מאי פעם, לפגוש טיפוסים שונים ולהבין כי אסור לוותר על החלומות.מדובר בסרט הרפתקאות עם קו עלילתי די פשוט, אך השימוש בדמויות משנה רבות שהקשר בין אחת לשנייה הוא מקרי לחלוטין, הפריע בדרך. לא מובן הקשר בין ויקינגים, בוקרים, רומאים, פיראטים ומרגל סטייל ג'יימס בונד (רקס דאשר, הדמות המגניבה ביותר בסרט) ומדוע התסריטאים גרג ארב וג'ייסון אורמלנד שילבו ביניהם. נוצרה תחושה שעשו מיקס מהסרטים "גלדיאטור", "שודדי הקריביים" וסרטי ג'יימס בונד כשדחסו מכל אחד מהם סצנות מונפשות.
ניתן היה להתמקד בקו העלילתי עם דאשר שהיה חלק משמעותי ממספר סצנות מגניבות ומהנות בסרט ולוותר על דמויות משנה אחרות. התמקדות נוספת ופיתוח הדמויות הראשיות – צ'ארלי ומרלה היו תורמים גם כן. לא ברור מה עבר עליהם בארבע שנים האחרונות מאז פטירת הוריהם באופן טראגי ואיך הם הסתדרו. לא היה מזיק להבהיר על מצבם בשנים אלה.הסרט בוים על ידי לינו דיסלבו ("בולט") בקצב מהיר שבדרך כלל זה טוב. אך הפעם הקצב היה מהיר מדי ולכן הוא בעוכריו. המעבר בין סצנה מרגשת כמו האובדן שחווים הילדים עם מות הוריהם מהיר מדי ונבלע בסצנה הבאה. היה ניתן להאט קצב כשמדובר בסצנות כה דרמטיות על מנת להפנים את האירוע. הפסקול של הסרט עליו אחראי היטור פריירה ("גנוב על העולם") לא היה מספיק תוסס. על מנת לתת נפח עלילתי, להתסיס את הקהל ולשמור על ערנותו, ליוו שירים רבים את הסרט מתחילתו ועד סופו. פרט לשירו המשעשע של הקיסר הרומי מקסימוס (דובב על ידי עידו רוזנברג) שהיווה פאוזה ווקאלית מהנה, היתר היו מיותרים. עודף השירים מילא חור עלילתי והזכיר את הסרט "טבאלוגה" (מעין מחזמר מונפש).בשורה התחתונה: האנימציה יפה, היו מספר בדיחות משעשעות (בעיקר מצדו של דל נהג המשאית), פמיניזם במיטבו (מרלה גיבורת הסרט שמוצאת את אחיה), סצנות מרדף וקרב מגניבות וישנו מסר יפה לילדים להמשיך לחלום וליצור ולא להתייאש. והכי חשוב: הילדים שלי נהנו מאוד.
