הוליווד מעלה באוב את המשפחה המורבידית הידועה, "משפחת אדמס". הצבע השחור הדומיננטי בלבושם ושיר הנושא שמכיל הקלקת אצבעות הם מסימני ההיכר שלה. קשה להאמין, אבל משפחת אדמס קיימת כבר 81 שנים. כידוע, זוהי משפחה אמריקאית בסגנון מקברי אפלולי. היא הפוכה מהמשפחה הנורמטיבית ואוהבת את המוזר, השונה והחריג. ערכי המשפחה והדילמות הרגילות שמלוות את כלל המשפחות מלוות גם אותה. היא הומצאה על ידי צ'ארלס אדמס כקריקטורה ובהמשך מצאה את דרכה למסך הקטן בשלל סדרות וגם סרטי טלוויזיה. בראשית שנות ה-90 היא הגיע גם למסך הגדול עם שני סרטי קולנוע (וסרט נוסף שנוצר לווידאו). הסרט משנת 1991 בו כיכבו ראול ג'וליה, אנג'ליקה יוסטון, כריסטינה ריצ'י וכריסטופר לויד היה מוצלח מאוד וקיבל סרט המשך (קצת פחות מוצלח). הסרטים הצליחו להעביר את הקסם הגותי של המשפחה ולהתחבב על הקהל. אך בסרט האנימציה החדש שעלה לאקרנים, למרות הניחוח הנוסטלגי שעולה, הקסם המאגי לא מספיק שחור.הסרט מתחיל בכניסתם של גומז ומורטי שיה אדמס, כזוג צעיר, לבית מכוער ורדוף רוחות בניו ג'רזי. עשור לאחר מכן אנו פוגשים אותם שוב יחד עם ילדיהם: וונדסיי החיוורת והערמומית ופאגסלי השמנמן וחובב הפיצוצים. משפחת אדמס נתקלת בבעיה כאשר משפצת בתים בעלת תכנית ריאליטי מעוניינת לשפץ את ביתם. במקביל גם ילדיהם עוברים שינויים. וונדסיי מכירה ילדה בגילה ומחליטה למרוד וללמוד בבית ספר רגיל. למרות חריגותה בנוף הילדים, היא מצליחה ליצור לעצמה קהל מעריצים.
פרסומת
פאגסלי לעומת זאת צריך להשתפר בסייף לקראת יום המבחן המשפחתי. הוא חש במלכודת מכיוון שאינו טוב בכך ונתון ללחץ מתמיד מצדו של גומז. הסוף כאמור אמריקאי ופסטורלי למדי, בעל מסר על קבלת השונה לחברה בידיים מושטות. הלוואי ובחיים האמיתיים הכל היה נפתר בצורה כה חיננית.התסריט אותו כתב מאט ליברמן מתבסס על הדמויות והעלילות השונות שצ'ארלס אדמס רקח, אך מכיל חורים עלילתיים. ישנן קפיצות בין הסצנות מבלי לתת מספיק עומק ומיקוד. האנקדוטות ההומוריסטיות מנסות לחפות על החורים העלילתיים. מכיוון שהסרט מיועד לקהל צעיר שלא מכיר את סיפור המשפחה, הציפייה היא שהבמאים גרג טירנן וקונרד ורנון ("מסיבת נקניקיות") ייתנו רקע מסוים על הדמויות המרכזיות. "יד" למשל היא יד חתוכה שעוזרת לבני המשפחה ואין עליה שום מידע – מהיכן הגיעה ומדוע. פרט לוונדסיי והוריה, יתר הדמויות מתוארות באופן די שטחי ולא מתפתחות. כמו כן, ההחלטה להציג את גומז אדמס, נמוך וגוץ בניגוד לתיאורו בגרסאות הקודמות כגבוה ושרמנטי הייתה מפתיעה לרעה.
אך למרות הבעייתיות התסריטאית, היתרונות חיפו על החסרונות. חברת "סיינסייט סטודיוס" ("בלגאן בממלכה") הפגינה אנימציה ברמה גבוהה. ליהוק המדבבים היה מצוין. אוסקר אייזק כגומז ושרליז ת'רון כמורטישיה היו מעולים ובט מידלר שדיבבה את הסבתא הייתה פשוט ליהוק מושלם. המוזיקה של ג'ף ומיכאל דאנה ("הדינוזאור הטוב") התמזגה עם העלילה ותרמה לקצביות הסרט.בסופו של דבר, המסרים החיוביים שהסרט מנסה לומר מהדהדים וברורים. ההחלטה להכניס בעיות חברתיות בעידן הטלפונים הסלולריים תורמת לחיבור אוטומטי מצד הדור הצעיר. הסרט מכיל סצנות דרמטיות מרגשות לצד הרבה סצנות מצחיקות והילדים שישבו לצדי נהנו מכל רגע. גם הקהל המבוגר יחוש צביטה נוסטלגית למראה הדמויות ולמרות ההשוואה המתבקשת למקורות, יחוש הנאה גם מעיבוד האנימציה.
סרט מיותר וילדותי.
האנימציה מצויינת ברובה, הדיבוב העברי לא רע, הפס-קול מוסיף הרבה לאווירה המבדרת והמסרים חשובים וחינוכיים אך חלק נכבד מהבדיחות מטופשות ופשוט לא מצחיקות, הדיאלוגים טיפשיים ותבניתיים והתסריט והעלילה צפויים מאוד, קלישאתיים, גנריים, חסרי מקוריות לחלוטין, לא מחדשים שום דבר, לא מעניינים ולפעמים אפילו משעממים.
בקיצור, בעיקר לילדים. השאר עדיף לוותר. אגב, תודה רבה לאתר Seret על הכרטיסים.
סרט די מאכזב, מאוד ילדותי ושטוח, מה שנקרא "עלילה בשקל". העיצוב עצמו של הדמויות נחמד, אבל מעבר לזה אין פה כלום, ורוב הסרט ממש משעמם. בהחלט לא מיועד למבוגרים, ובהחלט לא קשור לסרט הלייב אקשן המקורי. לא מצדיק קולנוע לדעתי אפילו בשביל ילדים קטנים.
"פרודיה מורבידית"
שלח/י
שרליז ת'רון
בט מידלר
אוסקר אייזק
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות