בלון ביקורת סרט

לפני שלושים שנה נפלה חומת ברלין ותושבי מזרח גרמניה יכלו סוף סוף לנשום לרווחה לאחר שארגון השטאזי, שרות הביטחון המזרח גרמני הידוע לשמצה, חדל מלהתקיים. אבל בסוף שנות השבעים השטאזי כידו הארוכה של השלטון הילך אימים על הציבור. מי שסיפר בדיחה פוליטית יכל למצוא עצמו מהר מאוד בכלא. בשנת 1979 החליטו שתי משפחות מזרח גרמניות להימלט למערב בכדור פורח והסרט ״בלון״ מתאר את ניסיונותיהם להצליח ולהגיע אל החופש המיוחל.סרטי בריחה קיימים עוד מראשית ימי הקולנוע . ניתן לציין את "הבריחה לניצחון", "הבריחה מסוביבור" וגם את הסרט "חומות של תקווה" שיש בו את אחת מסצנות הבריחה המרגשות בתולדות הקולנוע. גם "בלון" מהווה חלק מז'אנר זה, ומצליח לעמוד בהצלחה בהשוואה לקלאסיקות בז'אנר. הבמאי הגרמני מיכאל בולי הרביג משחזר בדקדקנות את מזרח גרמניה של לפני ארבעים שנה. מדינה שבה כל אחד יכול להלשין על חברו ובכל רגע. שתי משפחות מחליטות לעשות את מה שנדמה כבלתי אפשרי ולברוח למערב ועוד בכדור פורח.בולי מצלם במיומנות את הסצנות בתוך כלי הטייס הקלסטרופובי שמנסה להמריא אל על ולהוציא את המשפחות מחושך לאור. בעקבותיהן כל צמרת השטאזי שלאט, לאט סוגרים על שתי המשפחות. "בלון" הוא לא סרט מתוחכם. האפקטיביות שלו היא בפשטות שבה הוא עשוי והעלילה מסופרת. בסופו של דבר מדובר בבידור קולנועי המשלב שיעור היסטוריה. גם אם נדמה שאפשר היה לעשות יותר מבחינה קולנועית עם הסיפור המדהים הזה, כנראה שלא היה צריך.