"יום הכן", קומדיה של הבמאי מיגל ארטטה ("אישה טובה") המבוססת על ספר מצליח מסגנון ספרי העזרה העצמית, מספרת על זוג הורים המנסה לשנות את סגנון ההורות שלהם ולשפר את יחסיהם עם ילדיהם. "יום הכן" הוא יום בו יגידו ההורים כן לכל מה שילדיהם רוצים לעשות. את הרעיון המקורי הזה מוכר לזוג ההורים (ג'ניפר גארנר שיישמה את השיטה הזו בחייה ואדגר רמירז) היועץ החינוכי בבית הספר של ילדיהם (נאט פקסון) שצץ לפניהם פתאום כמין פייה טובה ומוזרה. הוא יופיע שוב כמה פעמים במהלך הסרט. פקסון ("מורה רעה") הוא קומיקאי מוכר ומופיע כאן כמו שאר קומיקאים שמפוזרים לאורך הסרט כדי לתרום לאווירת האנרכיה הכיפית ומשולחת הרסן שזוג ההורים תיסחף אליה.היועץ נגלה כבמטה קסם בדיוק אחרי אסיפת הורים טראומטית בה מספרים המורים לצמד ההורים המופתע שבנם הצעיר יצר סרט וידאו בו מוצגת אמו כדיקטטור אכזר, בעוד הבת המתבגרת שלה כתבה עליה שיר הייקו בו היא אומרת בערך את אותו הדבר. הסצנה הזאת בתחילת הסרט מדגימה היטב מה לא עובד בו. הפתרונות התסריטאים צפויים ונוסחתיים. נדמה שאין בסרט הזה שום דבר שלא ראינו בעבר בצורה כזאת או אחרת, כאשר אפילו הנוסחה של דמות שמחליטה להגיד כן לכל ההחלטות בחייה כבר נעשתה בקומדיה בכיכובו של ג'ים קארי - "יס מן". במקום להראות כיצד הבעיה בהורות נוקשה מדי מתגלמת ביחסים בין האם לשני ילדיה הבוגרים יותר, בוחר הסרט בדרך הקלה: להראות כיצד שני הילדים (המוכשרים) מבטאים את כעסם באופן אמנותי, משל היו צמד במאים ויוצרים.
פרסומת
שלושת הילדים מוצגים בסרט באופן סטריאוטיפי. הבת הבכורה היא הטינאייג'רית המרדנית שרוצה ללכת למופע מוזיקה עם חברותיה בניגוד לדעתה של אמה המגוננת, הבן האמצעי הוא "מדען מטורף" שמבצע ניסויים בארוחת הבוקר והסרט בונה כמה מהגאגים הויזואליים שלו על ה"ניסויים" האלה שמסתיימים בסצנה מופרכת ובנאלית במיוחד ,והבת הקטנה השובבה והחמודה שמדגימה טוורקינג מהו. כמה מצחיק שילדה קטנה שמעה "טוורק" במקום "טו וורק" (לעבודה) ומתעקשת להראות איך היא מבצעת את הריקוד בעידודם של האח והאחות.זהו בערך סוג ההומור שהסרט מייצר. ההורים הנואשים מוצגים בתחילת הסרט כמי שהיו בעבר ספונטניים ומלאי חוש הומור וששים לכל הרפתקה, אך אבוי ,גידול הילדים הפך אותם לאומרי "לא". כלומר, לא אותם, אלא את האימא שנשארה בבית לטפל בילדים ומנסה לחזור לעבודה הקודמת שלה ללא הצלחה. לניסיון החזרה לעבודה הזה מוקדשת סצנה קצרה אחת ואין שום אזכור שלו אחר כך. נדמה שהסיבה היחידה לסצנה הזאת היא עוד קלישאה על הקושי חזרה לעבודה אחרי זמן רב שהוקדש לטיפול בילדים. גם בסרט הזה כבר היינו ובצורה מוצלחת יותר.
האב הוא עו"ד בחברת הייטק כלשהי שבה הוא צריך להיות המבוגר האחראי בים של צעירים פרועים שמשמיעים מוזיקה בקול רם מדי ומעיפים רחפנים. האבא המסכן רוצה לכן להיות ה"איש הטוב" בבית ומשאיר את תפקיד ה"דיקטטורית" לאשתו. וכך הרעיון היצירתי של "יום הכן" מתקבל על ידי צמד ההורים והכיף מתחיל. אם אפשר לקרוא כיף לאכילת כמויות גדולות עד הקאה של גלידה, כניסה למתקן שטיפת מכוניות כשחלונות הרכב פתוחים, משחק פיינטבול פרוע שבו האימא מגלה יכולות על בעוד האב המסכן סובל לאורך כל הדרך. אולי כ"עונש" על כך שנתן לאשתו לשחק את תפקיד ה"רעה".כך מתקדם הסרט מאירוע מופרך אחד למשנהו. את כל האירועים האלה ראינו כבר בכל כך הרבה סרטים והסרט הזה לא מוסיף משהו חדש. מסיבה פרועה שיוצאת משליטה? יש. חיכוכים בין אימא לבת מתבגרת שמורדת בה אבל מבינה בסוף שאין כמו אימא? יש. הסתבכות לא הגיונית שנפתרת מיד? יש. אירוע מוזיקלי גדול שבו תתרחש סצנת המפנה בסרט? יש. הסרט מפזר הופעות אורח של קומיקאים וקומיקאיות שמוכרים בעיקר מהטלוויזיה כמו פורצ'ון פיימסטר ("צ'לסי לייטלי") בתפקיד נהגת אמבולנס שמסיעה את המשפחה, וארתורו קסטרו ("ברוד סיטי") כשוטר שגם הוא (הפתעה) עוזר בעוד משבר משפחתי. מיהו באמת קהל היעד של הסרט הזה? לפי הפופולריות שלו בנטפליקס מסתבר שיש לו כזה. זה סרט שאין בו שום הפתעות או מקוריות ולכן אולי הוא כמו ג'אנק פוד מנחם ומוכר.
יום הכן (עמוד סרט)
ג'ניפר גארנר
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות