אחד בלב ביקורת סרט

קומדיות רומנטיות הן אחד הז'אנרים האהובים בקולנוע ההוליוודי, אך לא הצליחו לעשות את דרכן בהצלחה לישראל כאשר סרטים מעטים נעשו בז'אנר ומעטים יותר ("אהבה קולומביאנית", "חוכמת הבייגלה") זכו להצלחה מסחרית. כעת בתזמון מושלם לט"ו באב מגיעה הבמאית טליה לביא ומנסה לפצח מחדש את הז'אנר בסרט בו הרומנטיקה חבויה מתחת לשכבות רבות של מתחים, רצונות מנוגדים, בגידות וחוסר תקשורת בסיסי בין בני זוג שחוגגים את ליל הכלולות שלהם ויוצאים למסע לילי שיבחון את זוגיותם.זהו סרטה השני של טליה לביא, שעומדת כאן במבחן קשה במיוחד לאחר ההצלחה יוצאת הדופן של סרט הביכורים שלה – "אפס ביחסי אנוש" – שהפך לאחד הסרטים המצליחים קופתית בישראל בעשורים האחרונים, זכה בשישה פרסי אופיר, בפסטיבל טרייבקה ואפילו הפך למחזמר מצליח המבוסס על עלילת הסרט. אבל לא יהיה הוגן להעמיד את "אחד בלב" מול "אפס ביחסי אנוש" כי במבחן ההשוואתי הוא ייפול. סרט הביכורים של לביא הצליח כי היה יצירה מגובשת, בעלת הומור לא מתנצל ובועט ומבנה אפיזודיאלי מתוחכם שהצליחה לתפוס את מהות הישראליות. "אחד בלב" היא גם יצירה בה ניכר חותם ידה של הבמאית אך כזו שאינה מהודקת ושלמה כמו קודמתה, אך עדיין עובדת כיצירה משעשעת ומקורית בפני עצמה. הסרט מתחיל במקום בו קומדיות רומנטיות מסורתיות יותר נגמרות. רגע אחרי החתונה. בני הזוג, נועם (רן דנקר), בחור טוב ואיכותי, החלום לכאורה של כל הורה ואלינור (אביגיל הררי, "סיפור אחר") מורה לדרמה קפריזית וחולמנית, מקבלים מאביו של החתן (מאיר סוויסה) סוויטה מלכותית במלון ירושלמי לליל הכלולות.ההתחלה נדמית מבטיחה כשהזוג הצעיר נכנס לחדר המפואר ומנסה לשחזר את הנשיאה הרומנטית אל מיטת הכלולות. אולם מהרגע בו הם ננעלים מחוץ לחדר ואלינור מוצאת בכיס חליפת החתן מעטפה ובה טבעת שהותירה האקסית של נועם, הם יוצאים למסע לילי משעשע והזוי, סטייל הסרט "שיגעון של לילה", בו יתמודדו עם השדים הפנימיים שלהם, יפגשו מכרים מהעבר ועוברי אורח שונים ומשונים ויצטרכו להבין האם הם באמת מתאימים זה לזו או שהחתונה כולה הייתה טעות. סוד ההצלחה של הסרט הוא ההומור החד והשנון של לביא שמתבטא ברפליקות כתובות היטב, בתזמון קומי מוצלח ובשבירה של חוקי הז'אנר ושל הציפיות של הצופה, כולל סצנה סוריאליסטית הלקוחה מעולם מחזות הזמר. אולם לעיתים הייחודיות של הסרט נמצאת גם בעוכריו כאשר היא פוגעת באמינות של הדמויות, אשר לוקחות החלטות שמנוגדות להיגיון הטבעי של העלילה ושנדמות גחמניות מדי.הדבר פוגע בתסריט שנדמה לא מהודק מספיק ושהיה זקוק לשיוף נוסף כדי להתמיד באותה רמת איכות לאורך סרט מלא. צמד השחקנים הראשיים עושה עבודה טובה, אך לעיתים בימוי השחקנים מרגיש תיאטרלי מדי באופן בו הם מגישים את הדיאלוגים שאינו תמיד אותנטי. למרות בעיות אלו, "אחד בלב" הוא סרט שמצליח להצחיק בקול רם לאורך מרבית אורכו, לקחת פניות בלתי צפויות ומציב במרכזו דמות נשית יוצאת דופן באופייה הלא מתפשר שנדיר לראות בקולנוע הישראלי על המסך הגדול.