נתראה בשמחות ביקורת סרט

את הסרט "נתראה בשמחות" ראיתי לראשונה בפסטיבל הקולנוע של טאלין אי שם בסוף 2019. לא הכרתי את הבמאי מיכאל מאיר ואת סרטו הקודם והמצליח "עלטה" ומעבר למיכאל אלוני ("התגנבות יחידים") ואלון פדות ("מעבר להרים ולגבעות") גם רוב הקאסט לא היה מוכר לי. שום דבר לא הכין אותי לכיף המזוקק שחוויתי בעת הצפייה בסרט. אמרתי לעצמי שוב ושוב: 'הנה סרט ישראלי שלא מוותר על האמת שלו ומוכן ללכת עד הסוף'. "נתראה בשמחות" ראוי לכל המחמאות האפשריות והוא פנינה של ממש בנוף הקולנוע הישראלי העכשווי.בשבת אחת מרה ונמהרת מתכנסים באחוזה רחבת ידיים בהוליווד הילס כמה וכמה דמויות: המארחים –סיגל (לירז חממי הכוכבת של הסרט בהא הידיעה) ויוסי (עידו מור המשכנע). הוא טיפוס מפוקפק והיא מנסה להיות האישה המושלמת והמארחת העוד יותר מושלמת. בין האורחים - עוזרו של יוסי (גיא אדלר) שמנסה לשכנע את הבוס שלו להשקיע באיזו עסקת נדלן בספרד וחברתו (מורן אטיאס), אחיה של המארחת מייקל (מיכאל אלוני המצוין כתמיד) וחברתו הצרפתייה (סטפי סלמה הזכורה לטוב בתפקיד כסופיה מהסדרה "10 אחוז") וגם חברה של המארחת (איריס בר) ובעלה ההייטקיסט (אלון פדות). משלים את הקאסט הנהג של המארח (התגלית דניאל לביד). הארוחה מתחילה על מי מנוחות, אבל יש סימנים מטרימים שהנהג של הבוס חושק במארחת, שעוזרו של הבוס ממש מתעב אותו ובכלל נדמה שאהבה רבה לא שורה בבית. הקידוש עוד איכשהו מצליח לעבור, אבל אז הכל מתפרק ומתפוצץ (תרתי משמע) לכל מי שנמצא בבית בפניו. הבמאי סיפר לי כי את ההשראה לסרט קיבל בארוחה שהיה בה והיה נדמה לו שעוד רגע האורחים ייקחו את כלי השולחן ויסתערו זה על זה בסכינים שלופות. הוא שאל את עצמו "מה היה קורה אם" ו"נתראה בשמחות" הוא התשובה המדממת (מאוד) לשאלה זו.הסרט מחולק לפרקים שלכל אחד מהם כותרת משעשעת יותר מהשנייה. יכולתו של מאיר מתבטאת ביצירה קומדיה מושחזת ומרושעת המתובלת באלימות קיצונית שבה הכל מותר וגם שופר יהפוך לכלי נשק לגיטימי. הווילה הופכת לקולוסאום והאורחים והמארחים הם הגלדיאטורים שמורידים לאט ובטוח את כל המסכות וכשהפנים האמיתיות של הנוכחים נחשפות זהו מראה מחריד ומרתק. מאיר חודר לתוך נפש האדם ומציג אותה ללא כחל וסרק. הוא משלב בתבונה ביו טרנטינו לבוניואל ומשתעשע בדמויות כאילו היו בובות על חוט המופעלות בגיהינום הנקרא ארוחת ערב אצל חברים. הסרט מבליט את לירז חממי הנהדרת שמוכרת לצופה הישראלי בעיקר דרך סדרות הטלוויזיה שהשתתפה בהן ("מנאייכ", "מתיר עגונות"). חממי מטופפת בקלילות על עקבים גבוהים ובשמלה צמודה והופכת למול עיני הצופה המשתאה למלאך נקמה חמוש בחץ וקשת. צריך לראות כדי להאמין איך חממי עושה מטעמים מתפקיד אשת החברה ("אני אומנית" היא מצהירה על עצמה בתחילת הסרט) הלחוצה שהתנהגותה הולכת ומסלימה והיא נעה בין מועקה לעצב לרצון עז לחתוך את בעלה לשניים.הסרט לא מפסיק להפתיע את הצופה ומכה בו ללא רחמים בעוד ועוד סצנות מבריקות (כולל אחת הכוללת מפגש עם שוטרי סיור נבוכים) המשתמשות בלוקיישנים שונים בבית. בשלוש ההקרנות שנכחתי בהן - באסטוניה ובישראל הקהל יצא לחלוטין מגדרו וכשהיה נדמה לצופים שאי אפשר להפתיע אותם יותר, הם הופתעו שוב ושוב. כולל סצנה מבריקה לקראת סיומו של הסרט בכיכובו של מייק בורשטיין הנהדר ("קונילמל") כרבי השכונתי.