"כל הפנסיונרים האיטלקים עוזבים את איטליה. בארצות אחרות עם סכום פעוט כזה אתה יכול לחיות כמו בן אדם", אומר ג'ורג'יו בתחילת הסרט לחברו. משפט זה משקף את הקושי להזדקן בכבוד ואת הערגה לחיים טובים ונוחים יותר במגורים במדינה מעבר לים, ומסתבר שלא מעט אנשים עושים זאת בערוב ימיהם. אחרי שנות עבודה, ויתורים ומשפחתיות, דווקא בגיל הבלות הם מתחילים לחיות ולגלות את נפלאות החיים ואת העובדה כי החיים מלאי הפתעות והזדמנויות. זו בעצם מהות הסרט "צ'או איטליה", שמראה כי אם לא נהיה מקובעים ונאמץ את ההזדמנויות הקטנות, נגלה את האושר האמיתי בחיינו.יציאה למסע בגיל מבוגר באה לידי ביטוי בסרטים שונים כמו "מתים על החיים" האמריקאי או הסרט האנגלי "לעולם לא מאוחר". הפעם המסע הוא של שלושה מוסקטרים מזדקנים בסרט שמכיל מסר על החיים בגיל העמידה עם מעט אופטימיות. מאידך ישנה ביקורת על קצבת הזקנה והפנסיה ממנה צריכים לחיות אנשים. מדובר בנושא חשוב והעלאתו לתודעה הציבורית היא רלוונטית.
פרסומת
הסרט "צ'או איטליה" לוקח את הצופים לרומא ומפגיש אותם עם שלושה גמלאים: ג'ורג'יו המובטל, "הפרופסור" שהוא מורה ללטינית בפנסיה ואטיליו, סוחר העתיקות. החברים ג'ורג'יו והפרופסור מגיעים לתובנה כי כספי הפנסיה שהם מקבלים לא מספיקים למחייתם. הם חוברים לאטיליו ותוך כדי שתיית שיכר הם מתכננים נסיעת מעבר למדינה אחרת לצמיתות. אך מעבר למקום אחר אינו צעד כה פשוט והוא דורש ויתור על חייהם באיטליה. לאטיליו בת וכלב אליהם הוא קשור, ג'ורג'יו דואג לפליט ממאלי בשם אבו והפרופסור בכלל מאוהב. מנגד מסע שכזה דורש סכום כספי לא פעוט שישמש את השלושה לנסיעה. אז האם יצר ההרפתקנות יתממש ויגבר על הכול או שמא יגיעו השלושה לתובנות אחרות?הבמאי ג'יאני די גרגוריו (שגם כתב את התסריט ומככב בתפקיד הראשי, בתור הפרופסור) חוזר לטפל בנושאים הומניים כפי שעשה בסרטו הקודם "ארוחת צהריים באמצע אוגוסט" על טיפול באם מבוגרת. גם הפעם די גרגוריו חוזר לטפל בגיל העמידה. הוא מטפל ברגישות בנושא הטעון - חייהם של הגמלאים יחד עם אנקדוטות הומוריסטיות. הוא מביא את נקודת מבטן של שלוש דמויות גבריות, שלכל אחת מטען ורקע שונה על מנת לתת תמונה עדכנית. ישנו הגבר המשכיל, הביישן והרומנטי, הגבר המובטל ובעל הלב הרחב והסוחר האבהי והשרמנטי. אך למרות הרקע השונה, לשלושתם מטרה אחת: לחיות טוב. מכיוון שאיטליה אינה נותנת להם מענה הולם, הם מחליטים לנסות את מזלם במדינה אחרת. אך הטיפול של הסרט בכך לוקה בחסר.
הבעיה העיקרית בסרט היא הקצב האיטי שלו. הסרט מתנהל בכבדות ומכיל דקות ארוכות של נסיעות והליכות שמותירים תחושת לאות. גם המפגשים רוויי האלכוהול של החברים אולי מותירים תחושה נעימה של אחווה גברית. אך הם כל כך תכופים שהתחושה היא שהם מנסים לחפות על חוסר עלילתי. בנוסף, אין מספיק מידע על חייהם האישיים של כל אחת מהדמויות. האם מדובר בגברים גרושים, אלמנים או סתם רווקים?גם דמותו של אבו המהגר שמאירה ומעירה את הגברים נותרת יחסית עמומה ולא פוענחה עד הסוף, וחבל מאחר וזו דמות עם המון פוטנציאל. מאידך, המוזיקה הנהדרת והקופצנית של קרטלו ורטצ'ב תורמת להתפתחות העלילה ולחיות של הסרט. הכימיה הכה טבעית בין השחקנים הראשיים (ג'יאני די גרגוריו שמגלם את הפרופסור המקסים, ג'ורג'יו קולנלי בתפקיד ג'ורג'יו הטוב לב ואניו פנטסטיקיני ז"ל שגילם את אטיליו השרמנטי), מעפילים על הבעייתיות וגורמים לסרט להיות מרגש ומתוק.
חביב ולאה בו זמנית. שילוב של קומדיה וסאטירה.שלושה פנסיונרים ברומא שחיים בדוחק ומחפשים לעבור לחיות במדינה אחרת, בה לכסף שלהם יהיה כח קנייה רב יותר ויוכלו להזדקן בה בכבוד.בדרך הם פוגשים את ערלות הלב של הממסד.לא רע ,אבל ציפיתי לקצת יותר.
סיפור אנושי מאוד משעשע, שמאוד מתאים לצופים מהגיל השלישי.חברים שחיים על קצבת זיקנה מחליטים לאזור אומץ ולעזוב,לנסוע רחוק, להגשים חלום,לקחת סיכונים,עם כל המוגבלויות,וההגבלות.
סרט חביב ורגיש על שלושה גמלאים שתוכניתם לעבור לגור בארץ אחרת ולא להישאר במולדתם איטליה.
כל ההכנות לנסיעה מלווה בקשיים מול הרשויות, בסרט יש גם פן הומניטרי.
מתאים לצפייה לגיל הזהב, אך גם לצעירים יותר, כדי להבין מהי התחושה כאשר הולכים ומתבגרים.
