"מסקרפונה" הוא סרט להט"בי קומי ויוצא דופן בסצנת הקולנוע האיטלקי בבימויים של מאטו פילאטי ואלסנדרו גידה. הסרט מגולל את סיפורו של אנטוניו (ג'יאנקרלו קומייר), אדריכל מובטל על סף גיל השלושים, אשר ביום בהיר אחד בן זוגו ובעלו במשך 12 השנים האחרונות, לורנצו, מבקש להיפרד ממנו ומתוודה בפניו גם שניהל במקביל מערכת יחסים במשך שנה וחצי מאחורי גבו. אחוז בחוסר ביטחון וספקות לגבי עתידו, נאלץ אנטוניו לקחת בחזרה שליטה על חייו. בחיפוש אחר דרכו החדשה, הוא מוצא חדר בדירת שותפים, בה כל מערכת האמונות שעליה גדל אנטוניו, מתערערת ולבסוף קורסת.בעזרת שותפו חסר הבושה, דניס (אדוארדו ולדרניני), שהופך עם הזמן להיות לו כמנטור ולחברו הטוב ביותר שלו ושל כריסטינה, חברתו הטובה, אנטוניו מעז להתייצב לראשונה מול פחדיו ולהתמודד עם חייו. בזכות דניס, אנטוניו מוצא עבודה אצל המעסיק החדש שלו - היפה והאופה, לוקה (ג'יאנמרקו סאורינו) ובין השניים נרקמת מערכת יחסים מיוחדת.
פרסומת
ככל שעלילת הסרט מתקדמת, דמותו של אנטוניו הולכת ומתגלה כרבת פנים, רגישה וחביבה אשר מציגה אותו כאנטי-תזה לקהילה הלהט"בית הצבועה בחלקה. אנטוניו חווה תהליך טרנספורמציה, כמשל "הגולם והפרפר", כשהוא אט אט משיל מעצמו את בעיותיו והופך לחסר דאגות. על אף שרגעים מסוימים נחווים באופן דרמטי הם מלאים פאתוס מאוזן ותורמים להפיכת הנרטיב למשכנע ומהנה. קואליציית הדמויות שנבנית סביב אנטוניו ומתלכדת למענו מצטיירת כאותנטית ואמינה במיוחד ותורמת היטב לפרספקטיבה המאפיינת את הדמות הראשית.כסרט אשר נוגע בנושאים המעסיקים את עולמו של צעיר גיי, "מסקרפונה" ניחן בחדשנות מסוימת בזכות העובדה שאינו מנסה לדבוק ב"מתכון" הקבוע של סרטים מז'אנר זה שלרוב מרדדים את נושא העיסוק ברגשות. זהו ריאליזם נטול פתטיות ומלודרמטיות מוגזמת שהיה יכול בקלילות ליפול לתוך השטחיות והבנאליות. הנימה הביקורתית שצפה ועולה בסרט על משברי נישואים, ההשפעות השליליות של אפליקציות היכרויות ועל מורכבותן של מערכות היחסים השונות והמגוונות בין הדמויות השונות הן אספקלריה ייחודית למציאות בת ימינו וחריגה בסוגת הקולנוע הלהט"בי. הנרטיב האותנטי הופך את הצפייה בסרט לחוויה ייחודית בה כל אחד יכול להזדהות עם גיבוריו. השאיפה לאותנטיות עוברת היטב דרך שימוש בשפה עכשווית ישירה, צילום נקי וברור ובימוי רגיש ומדויק.
כסרט להט"בי, זהו סרט יוצא דופן כיוון שהוא נמנע מעיסוק בנושאים כמו הומופוביה ואפליה מגדרית ובוחר למקד את עיקרו בהתפתחות המינית של הגיבור הראשי. על אף שהמיניות היא הנושא המרכזי, היא אינה מגדירה את אנטוניו ובכך מונעת ממנו להפוך לדמות להטב"ית סטריאוטיפית. כקומדיה איטלקית חסרת בושה, היא עוסקת אמנם בעולמם של חברי קהילת הלהט"ב האיטלקית, אך מצליחה להפוך את עצמה ליצירה מיינסטרימית המתכתבת עם קהל שאינו מוגבל רק לה. הדיאלוגים העולים בסרט מועברים בצורה מושלמת בזכות דינמיקה נוצצת ומהפנטת של קבוצת שחקנים נהדרת שמייצרת כימיה מחשמלת, קולחת ומשעשעת מאוד.הסרט מטשטש באופן מהימן את הגבולות המגדריים, מבטל את הסטיגמטיות בנוגע לייצוגים גאים ואת הדעות הקדומות בנושאי אהבה לאדם מאותו המין. זוהי יצירה יצרית, מרעננת ומרגשת, אך יותר מכל היא חשובה בזכות ייצוג אותנטי של מיעוטים על המסך ומתיחת הספקטרום הצבעוני של המיניות האנושית. יש בסרט קסם בלתי מוסבר, אשר גורם לך לרצות להיות חלק מאותה חבורה פרועה שמתענגת על רחובות רומא. כל אלה יחד מרכיבים מתכון מנצח.