משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק ביקורת סרט

זוכרים את הקומדיה הסוריאליסטית משנת 1999 "להיות ג'ון מלקוביץ", בה ג'ון קיוזאק חודר לתוך תודעתו של השחקן ג'ון מלקוביץ'? בזמנו הסרט החזיר לתודעה את מלקוביץ' והפך אותו באופן אבסורדי לשחקן הכי חם של אותה תקופה. אז אם אתם מצפים ליצירה קולנועית דומה שתזכיר ברוחה את התסריט המטורף של צ'ארלי קאופמן ואת כשרון הבימוי הווירטואוזי של ספייק ג'ונז, אתם בסרט הלא נכון. עדיין "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" הוא אחת החוויות הקולנועית יוצאות הדופן והבלתי נשכחות של השנים האחרונות. אין זה מפתיע שמדובר באירוע קולנועי נדיר במיוחד בתקופתנו.אז נכון, לא מדובר בסוגה עילית וזה לא סרט שילמדו וינתחו עד דק בבתי ספר לקולנוע, אבל ליוצריו - התסריטאי קווין אטן והבמאי/תסריטאי טום גורמיקן לא הייתה שום שאיפה מלכתחילה ליצור סרט אמנותי ביזארי. מדובר במוצר בידורי מושלם שהוא גם מחווה אוהבת ומלאת הערכה לכוכב הקולנוע המככב בה, ניקולס קייג'. השחקן בן ה-58 החל את הקריירה שלו אי שם בראשית שנות ה-80 וכבר מספר שנים טובות לא היה לו להיט שובר קופות שיחזיר אותו לתודעה. כנראה עכשיו הוא יקבל את הלהיט שלו בדמות קומדיית פעולה כל כך מודעת לעצמה בה הוא מגלם את עצמו. קייג' לעולם לא נעלם מהתודעה, הוא פשוט היה מסובך בחובות וכדי לשמר את אורח חייו וגם לכסות את החובות הוא לא היה ממש בררן בפרויקטים הקולנועיים שהוא בחר לעצמו. לצד ההצלחות האיכותיות שזיכו אותו להערכת מבקרי הקולנוע והוקרנו בפסטיבלי קולנוע חשובים כמו: "ג'ו", "פיג", "מנדי" או "צבע מהחלל" וכמובן להיטי אנימציה גדולים כמו "הקרודים" על שני המשכיו ו"ספיידרמן: ממד העכביש", קייג' העביר את זמנו בצילום עשרות מותחנים וסרטי פעולה ירודים. זאת גם נקודת הפתיחה המעולה של הסרט הנוכחי "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק". קייג' מגלם את עצמו, כוכב קולנוע לשעבר שמנסה למצוא את התפקיד שיחזיר לו את התהילה שכמעט ירדה לטמיון. למזלו מיליונר בשם חאווי גוטיירז מציע לו מיליון דולר כדי להיות נוכח במסיבה בווילה שלו בספרד. על הדרך אותו גוטיירז גם ינסה לשכנע את קייג' להשתתף בסרט שלו. כאן, כצפוי, העניינים הולכים ומסתבכים. מה שכל כך יפה בסרטו של טום גורמיקן שהוא שמדובר במכתב אהבה אמיתי לכל פן בעברו של קייג', לכל ההיבטים המוכרים שלו כשחקן. לצד הרגעים הקטנים והמינימליסטים שבהם קייג' נמצא במיטבו, תוכלו למצוא את הר הגעש הפרוע שהפך אותו לכל כך אהוב על ידי הקהל הרחב ולסוג של meme ברשתות החברתיות. הסרט משכיל לשלב שלל מחוות קולנועיות לסרטים הגדולים ביותר של קייג', אם זה "הפריצה לאלקטרז" או "עימות חזיתי" לצד סרטים קטנים ונשכחים כמו "כן, גברת הנשיא" ועד היצירות האומנותיות האזוטריות שהסכים לקחת בהן בשנים האחרונות והפכו לחביבות המבקרים, כמו "מנדי". הסרט גם משכיל לחבר לקייג' שתי מערכות יחסים המציגות מראה מול השחקן: אחת היא של בתו הצעירה שממש לא שמחה שיש לה אבא מפורסם שהוא כוכב קולנוע, שבעיקר עסוק בעצמו ולחנך את בתו לאהבת קולנוע, אבל כזה שהוא אוהב כמו "הקבינט של דוקטור קליגרי", נגד רצונה. מצד שני ישנו המעריץ מספר אחד, חאווי גוטיירז, שקצת מתקשה להבדיל בין קייג' האדם לבין דמותו הקולנועית והוא מצפה ממנו לנהוג כאילו הוא באמת נהג שודים מקצועי כמו ב"עקיצה ב-60 שניות". שתי מערכות היחסים הנ"ל מעניקות עומק ורבדים נוספים לדמותו של קייג'. קייג' גם מופיע בתור עצמו הצעיר כאשר הוא מנהל עם עצמו שיחות פרועות לחלוטין על העצמה עצמית ואיך הקריירה שלו צריכה להתקדם. כל כך נפלא להיזכר בקייג' הפרוע מ"לב פראי" ומצחיק עד דמעות לראות אותו מנהל שיחה פרועה עם קייג' בעל הקריירה התקועה המתקרב לגיל ה-60. מה שכמובן מזכיר עוד סרט של קייג' "אדפטיישן" עליו גם היה מועמד לאוסקר ובו הוא גילם אחים תאומים.השחקן פדרו פסקל ("משחקי הכס", "נרקוס") מגלם את חאווי המעריץ המיליונר שחולם שקייג' יככב בסרט לפי תסריט שלו. מערכת היחסים של השניים היא הלב והנשמה של הסרט הפרוע הזה. פסקל, באחד מתפקידיו הטובים ביותר, הוא האיש שמאמין עדיין בכוחו של קייג'. הרגשות של דמותו כלפי האליל שלו ממש מדליקים את המסך בתשוקה. השמחה הניבטת מפניו כשהוא פוגש את קייג' מדביקה את כל הקהל באולם הקולנוע. נראה שדמותו של חאווי היא בעצם דמותו של במאי הסרט עצמו, טום גורמיקן. כמוהו גם הקהל שיגיע לסרט ומן הסתם נמנה בין מעריציו של קייג'. עוד משתתפים ניל פטריק האריס ("איך פגשתי את אמא") כסוכן שחקנים החלקלק וממזרי, שני שחקנים קומיים נפלאים מגלמים סוכני CIA : טיפני האדיש ואייק בארינהולץ שתורמים להסתבכות של קייג'. את גרושתו של קייג' מגלמת שרון הורגן הנהדרת. יש גם הופעות אורח משעשעות של דמי מור והבמאי דיוויד גורדון גרין. קייג' מספק בסרט זה את כל המנעד של כשרונו - מהדרמטי לקומי, מהמופנם לפרוע, וגם ברגעים מספר מזכיר לנו את הכריזמה של כוכב סרטי פעולה מראשית שנות ה-90. הסרט הזה מזכיר לנו שעדיין אי אפשר להספיד את הקריירה הקולנועית של קייג'. הוא כרגע לא הולך לשום מקום והוא כאן כדי להישאר. עד לתפקיד הגדול הבא שיחזיר אותו גם אל רשימת המועמדים לאוסקר, ניתן להתענג על הקומדיה הפרועה והמהנה הזאת.