צורה לאהבה ביקורת סרט

"צורה לאהבה" הוא עיבוד למחזה ה- Off Broadway המצליח של הבמאי ניל לאבוט (שחקני המחזה הם גם השחקנים בסרט), שאף זוכה בימים אלו להפקה בימתית בישראל ע"י קבוצת הצעירים של הבימה. הסרט מגולל את קורותיהם של ארבעה: אוולין הייצרית והמסעירה (רייצ'ל ווייז), המפתה את אדם החנון למערכת יחסים עמה, ואשר במהלכה, ובעקבות עידודה הבלתי פוסק של אוולין לטפח את עצמו, הוא לאט לאט משיל את עורו, והופך מחנון כעור, שמן וממושקף, לחתיך בעל ביטחון עצמי. המשקפיים שלו מומרות בעדשות מגע, הוא מרזה במהירות, מסתפר בתספורת אופנתית, הולך עם גרדרובה מוקפדת ומעודכנת, ומטפח בהדרגה את ביטחונו העצמי. הדבר אינו מוצא חן בעיני זוג חבריו משכבר הימים, פיליפ וג'ני, אשר סולדים מפיסול האישיות שאוולין מבצעת באדם, ויחסיהם הולכים ומידרדרים.לכאורה עלילה בנאלית, לא? לכאורה בלבד, כי ניל לאבוט הוא במאי מוכשר שיש לו הרבה מה להגיד על בני אדם, ובייחוד על גברים ונשים, גם בלי סיפור עלילתי גדול. כמו בסרטו הביזארי "האחות בטי", ניל לאבוט משתמש בדמויות הנעות על קצה הגרוטסקיות, כדי להראות מהן התוצאות הקיצוניות שההתנהגות האנושית מסוגלת לגרום להן. מזמן לא ראיתי סרט כל כך מינימליסטי, ועם זאת כל כך עשיר. "צורה לאהבה" תפס אותי בהפתעה גמורה, ואני מקווה שגם לכם הוא יעשה זאת. הבמאי ניל לאבוט שואל אתכם, מה הייתם מוכנים לעשות בשם האהבה? דיאטות? מכוני כושר? ניתוחים פלסטיים? לשנות את ההרגלים והמוזרויות שלכם? להחליף חברים? מה אנו לא עושים בשביל לשפר את עצמנו, כדי לתפוס בן זוג, או כדי לספק בן זוג קיים, הדואג להזכיר לנו כמה הוא היה שמח אם קצת היינו מטפחים את עצמנו - כמובן, לא בשבילו, חלילה, אלא רק בשביל ההרגשה הטובה שלנו...אבל הוא לא מסתפק בכך. ניל לאבוט יורד לשורשיה של תיאוריית המניפולציה הנשית. האשה היא לא החלשה בקשר אף פעם, מנסה לטעון לאבוט. האשה היא, מאז ומעולם, המין החזק. אפשר לומר שהסרט מנסה לתת ביטוי למשפט שאומרת אמה של גיבורת "החתונה היוונית שלי": "אולי הגבר הוא ראש המשפחה, אבל האישה היא הצוואר. והצוואר יכול לסובב את הראש באיזה כיוון שהוא רוצה". סיכום: הסרט מנסה להראות עד כמה מוכן הצד החלש בזוגיות ללכת רחוק, ולוותר על ה"אני" שלו בשביל לרצות את הצד השני. הסרט מנציח את מיתולוגיית אדם וחווה - אוולין (איב, "חווה" בעברית) מפתה את אדם וגורמת לו שוב לאכול את פרי העץ המורעל (לשנות את עורו), ומנציחה את המיתולוגיה של היחס בין המינים. יותר מכך, הסרט מנסה להראות, כמבחנת ביקורת, דווקא את הצד השני של המתרס. מה קורה אצל זוג אחר, שבו צד אחד בעקשנות אינו מוכן להתגמש ולשנות ולו מנהג אחד ממנהגיו. ושוב, נראה שגם כאן, מנסה הבמאי להראות, כי אין קיצוניות שהנה טובה.בת לוויתי לסרט, עו"ד ח. יערי המהוללת בהופעותיה על הבמה (במת בית המשפט, כמובן, שם מתרחשות ההופעות האמיתיות...) ציינה באוזניי בסיפוק-מה את האסתטיקה הצבעונית של הסרט, ונאלצתי להסכים עמה במידת מה. אבל מה שבאמת עושה את הסרט, לדעתי, הוא המשחק. הסרט הוא משחק של 4 שחקנים בלבד (אין שום שחקנים נוספים!), שעושים עבודה נהדרת. מזמן חשבתי שרייצ'ל ווייז היא שחקנית אינטליגנטית (מעבר להיותה בעלת תווי פנים ייחודיים כל כך) הראויה להכרה, והסרט הזה ממחיש עד כמה זהו עניין של זמן עד שגם התעשייה ההוליוודית תהיה חייבת להכיר בה. בתפקיד פאם פאטאלי, לוקחת ווייז תפקיד התפור היטב למידותיה, ומעניקה לו ממדים רבים. במובן זה, היא מצליחה להאפיל בקלות אף על השחקנים האחרים בסרט, שעושים עבודה לגמרי לא רעה. את העטיפה משלים תסריט נהדר, הלוקח את הצופה אוהב האתגרים החשיבתיים אל מסע מרתק אל חקר הזוגיות.סיכום: אינטליגנטי ועשוי היטב; משחק מרשים של רייצ'ל ווייז. 9 בסולם יגאל.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024