בסרטו החדש של אלבר דופונטל, הבמאי והתסריטאי ממשיך בקו בו הוא דוגל (ואף הודגם לנו היטב בסרטו משנת 2017 - "להתראות שם למעלה"), ומשתמש ברעיון של "גם אנטי גיבור הוא גיבור" שדרכו מוצגות עוולות בחברה. אך בניגוד לסרטו הקודם, בסרטו החדש וזוכה הסזאר הצרפתי לסרט הטוב ביותר – "שלום ולא להתראות" - הוא מוסיף לביקורת הבוטה הומור שובה לב.זה אחד המאפיינים הבולטים של הקומדיות הצרפתיות וכאן הוא מגיע לידי ביטוי באופן מובהק - אנשים שהחיבור ביניהם נשמע כמו התחלה של בדיחה. זה סיפור על שני זרים (ושלישי שיצטרף מאוחר יותר) שנסיבות החיים המצערות הפגישו ביניהם. סוז טראפה (וירג'יני אפירה, שהנחתה את פסטיבל קאן האחרון) מקבלת בתחילת הסרט חדשות מצערות - הכימיקלים בתכשירי השיער בהם משתמשת בעבודתה כספרית גרמו לה למחלה סופנית. היא מחליטה לאתר את הבן שמסרה בגיל 15.
פרסומת
במקביל בחדר הצמוד, מומחה מערכות מידע שחוק וחסר משפחה שהעבודה היא מפעל חייו, מחליט להתאבד לאחר שפוטר מעבודתו אך נכשל ובטעות יורה בעמית למשרד. במסע לטהר את שמו הוא נאלץ לחבור לסוז, היחידה שיודעת את האמת. השניים מחליטים על עסקה - היא תאשר לשוטרים שהירי אכן היה תאונה בתנאי שיעזור לה למצוא את בנה.לשניים מצטרף עובד ארכיון עיוור, שרק חיפש תירוץ לצאת מהחדר המאובק ולהצטרף להרפתקה, והשילוב בין הדמויות הופך למגרש המשחקים של התסריטאים דופונטל, מרסיה רומנו וקסבייה נמו. הם זוכים להפיח בו חיים בעזרת הומור פרוע ומוגזם כמו חלקים בהם בחור עיוור מתרוצץ במשרד ונתקע בקיר או תצוגת תלונות בלתי פוסקות של חלקים שונים בחברה. הכל אירוני וחסר הגיון, אבל זה לא משנה כל עוד זה משרת את המטרה.
יש משהו באומללות שדוחקת אותך לקיצון, חוסר אונים ותסכול שגורמים לך לנקוט באמצעים מופרכים – כל אלו הופכים את הקומדיה הצרפתית הזו לכואבת בנקודות הרגישות ביותר, אבל מהווים את הקרקע הפורייה ביותר להומור בצורה הטובה ביותר שלו. לה אין מספיק זמן והוא מרגיש שיש לו יותר מדי זמן והניגודים האלו ביצירה של דופונטל מצליחים לגעת מעבר לכאב החברתי השגרתי. הבמאי לא מפחד לעורר פרובוקציות או לזעזע, אבל הפעם הדרך החיננית ומלאת ההומור מאפשרת לו לבדוק עד כמה הוא כבמאי יכול לדחוק בגבולות ההומור וכמה אנחנו, כקהל, מוכנים לקבל על עצמנו.הסרט, שיצא מספר ימים לאחר גלי העוצר של מגפת הקורונה וירד מהמסכים, חזר כדי לכבוש את הקהל בענק ולזכות בהצלחה קופתית ופרסי סזאר בקטגוריות החשובות ביותר, ובצדק. סרטו של במאי, תסריטאי וכוכב "להתראות שם למעלה", הוא חגיגה קולנועית שמגיעה מהמקום הכי צנוע ולא גרנדיוזי שאפשר, ומחליטה לאתגר את חוקי הז'אנר. מי שלוקח על עצמו את האתגר יצטרף למסע קליל ומלא בקסם.
לא מהוקצע מספיק.מפגש של שלושה אנשים אנדרדוגיים,כל אחד מסיבה אחרת. סיפור שהיה יכול לייצר משהו טוב ומעניין .לצד רגעים טובים יש רגעים משמימים. לא תמיד קולח ומרתק. כמה רגעים נוגעים ומרגשים לקראת הסוף זה נחמד , אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי.
קשה לקרוא לסרט משעשע או מצחיק.יש בו קצת הומור,אך הסיפור קצת הזוי במסע של שלושה אנשים מאוד שונים לאיזו מטרה אנושית.תמיד יש ציפיות מסרט צרפתי והפעם מאכזב.קשה להמליץ
נכנסתי לסרט עם ציפיות גבוהות כפי, שצריך להיות מתסריט צרפתי,אך בפועל, אכזבה ענקית.תסריט לא הגיוני עם משחק ילדותי משהו.בעיני,רק למי שמבקש מפלט מהחום והלחות.
"שובה לב"
שלום ולא להתראות (עמוד סרט)
שלח/י
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות