לפני 6 שנים הגיחה למסכים קומדיה צרפתית משעשעת, כתובה היטב שפתחה את פסטיבל הקומדיות הצרפתיות ומשם המשיכה להפצה ברחבי הארץ בשם "לחזור לגור עם אמא" בניסיון לשחזר את ההצלחה של קומדיות צרפתיות כמו "מחוברים לחיים" ו"למה זה מגיע לי?" ולמשוך לקולנוע צופים שמחפשים בידור נינוח ולא מחייב.עלילת הסרט עקבה אחר סטפני (אלכסנדרה לאמי) שלאחר שהתגרשה ואיבדה את עבודתה, חוזרת לגור עם אמה המבוגרת ז'קלין (זו'זיאן בלאסקו) שהתאלמנה מבעלה ופתחה בקשר רומנטי עם השכן אותו היא מסתירה מבני משפחתה. כל אחת מהן צריכה לגלות סבלנות רבה מאוד, אבל יום אחד, כאשר שאר בני המשפחה מגיעים לארוחת ערב, נחשפים סודות משפחתיים, שמביאים לשבר גדול במשפחה.
פרסומת
הסרט החביב והמהנה הזה היה להיט בצרפת עם הכנסות של 16 מיליון דולר, מה שהוביל 6 שנים אחרי לצאת סרט ההמשך "לעבור לגור עם הבת שלי", שכשמו מחליף את התרחשות העלילה - כשהפעם האם נאלצת לעבור לגור עם בתה הבכורה קרול בשל שיפוצים שנערכים בדירתה וריב עם בן זוגה השכן עמו היא מתעדת לעבור לגור.השחקנית הראשית אלכסנדרה לאמי לא משחזרת את תפקידה בסרט זה ומערכת היחסים הבלתי מתפקדת בין האם לבת עוברת הפעם לבת הבכורה קרול (מתילד סנייה) אצלה האם מתנחלת - תחילה בתואנה של "ימים ספורים" אך ככל שהזמן נוקף, היא מבינה שהאם לא מתכוונת ללכת לשום מקום ודווקא די נהנית בידרה החדשה והמרווחת. במקביל להתמודדותה עם אמה שהופכת לשתלטנית יותר ויותר ועושה כבשלה בבית, צריכה קרול גם להתמודד עם מערכת היחסים המידרדרת עם בעלה אלן (ג'רום קומנדר), שנוכחות האם לא ממש מועילה לה.
ז'וזיאן בלאסקו מצוינת כמו שהייתה בסרט הקודם כאישה בת 70 שמצויה בצומת דרכים בחייה, שתלטנית ואוהבת, חמה וחסר כל יכולת טכנולוגית, אם שנמצאת קרוב מדי ובת שעדיין חוששת מהערותיה של אמה הקשישה והביקורתית (בגילומה של השחקנית הוותיקה לין רנו). היא סוחבת את הסרט על כתפיה בתור האמא שכולנו מכירים, שקשה שלא לאהוב אותה אך קשה לא פחות שלא להתרגז מהתנהגותה.למרות החששות של ניסיון לסחוט עוד קצת את לימון ההצלחה של הסרט המקורי, גם סרט ההמשך בבימויו של אריק לבאן (במאי הסרט המקורי) מתגלה כקומדיה חמימה ומשעשעת, לפעמים עד כדי פרצי צחוק ולפעמים בבדיחות צפויות שחוזרות על עצמן, שתספק בהחלט את קהל חובבי הקומדיות הצרפתיות ואת אלו שמחפשים יומית מהנה בבתי הקולנוע.ההומור של הסרט נע בין קומדיה של טעויות, קומדיית מצבים ומעין סרט בורקס צרפתי חביב, כך שגם אם הבדיחות לא מתעלות לגבהים, הן עובדות. כך שכמו בסרט הקודם (אם כי בהצלחה מעט פחותה), אם אתם מחפשים סרט לקחת את ההורים אליו וליהנות ביחד איתם – זה הסרט בשבילכם.
הסרט הצרפתי הגרוע ביותר שראיתי, ובין הגרועים בכלל בחיי. המשחק לא גרוע, אך מאולץ ומוגזם, כנ"ל הבימוי.
אני, באופן קבוע, חולה על סרטים וסדרות צרפתים, אפילו בחלשים שבהם, ניתן כמעט תמיד למצוא חן שובה לב, שממתיק את הגלולה. בסרט הזה - כלום, שום דבר נחמד, קומדיה דבילית, ולא מצחיקה מרוב שהכל מוגזם וצפוי. השחקנית מתילד סנייה היא היחידה שניתן להתבונן בה בלי להתעצבן. ניסיתי בכל כוחי להתאפק, ולתת צ''אנס, לחכות: אולי תגיע קרן אור כלשהי. לשווא.... אחרי 50 דקות לא יכולתי יותר, נשברתי, ויצאתי. מעולם לא נהניתי כל כך מהאויר והאוירה ברחבת הסינמטק.
ראו הוזהרתם...
